"לישראל יש טיל בליסטי, שהאירנים יכולים רק לחלום עליו". כך אמר (יום ו', 31.10.14) פרופ' חיים אשד, 81, מראשי תוכנית החלל של ישראל, שגם עמד 30 שנה עד 2011, בראש מינהלת החלל של משרד הביטחון. הוא הרצה במועדון המסחרי והתעשייתי בתל אביב. אשד לא מסר פרטים על טיבו של הטיל ותכונותיו. לדבריו, יש כיום לישראל 15 לווינים בחלל, יותר מאשר לרוסיה או סין.
פרופ' אשד אמר עוד, כי לישראל יש פתרון שימנע חפירת מנהרות מרצועת עזה לשטח ישראל. "זו רק שאלה של המשאבים שיש להשקיע בכך" -אמר. הוא הביע בטחונו, כי לאחר שישראל "חטפה בום" (כדבריו בנושא זה), תיפתר הבעיה - לא אמר מתי.
פרופ' אשד חשף עוד, כי 100 ישראלים נרשמו לתוכניתה של סוכנות החלל האמריקנית, לטוס למאדים בכרטיס לכיוון אחד, כלומר לא יוכלו לחזור לכדור הארץ. 5 מתוכם נבחרו, והם ממתינים. סך הכל נרשמו בכל העולם 7,000 איש לטיסה חד-כיוונית זו. מדוע הם מסכימים לטוס לכיוון אחד? אשד: "מתוך סקרנות אנושית".
הסמארטפון משוכלל יותר מאפולו 11 הדובר עמד על התפתחות המידע בנושאי חלל וטכנולוגיה אצל בני דור הצעיר. הוא הציג לווין בגודל כף יד, שפותח על-ידי קבוצה של תלמידי תיכון. כדוגמה להתפתחות המדעית בנושאים אלו אמר: "הסמארטפון, שוודאי יש לכל אחד מכם, הוא בעל תוכנה הגדולה פי 1.5 מהתוכנה שבה שלחו את אפולו 11 לחלל, בשנת 1969" לדבריו, מגלים נערים ונערות רבים ענין וידע רב בנושאים אלו.
כך נולדה תוכנית החלל הישראלית פרופ' אשד סיפר, כי תוכנית החלל הישראלית נולדה לאחר ביקורו של הנשיא המצרי סאדאת בארץ, ב-1977, והמו"מ לשלום שנערך לאחר מכן. לדבריו, התעוררה בעיה איך אפשר יהיה לצלם, בבוא העת, את סיני, כדי לוודא שהמצרים מקיימים את ההסכם ואינם מכניסים צבא לאזורים מפורזים. אשד היה ראש יחידת המחקר והפיתוח באגף מודיעין במטכ"ל. אז החלו לפתח לווונים שיוכלו לצלם מן החלל את חצי האי סיני, בצורה מפורטת.
"גולדה שאלה: זה הכל?" ההתחלה הצנועה של מחקר החלל בישראל הייתה ביולי 1961, כאשר משרד הביטחון שיגר לגובה של 80 קילומטר את הטיל הראשון, הקרוי "שביט 2". רשמית, היה מדובר בטיל לחקר מזג האויר. אשד: "האמת היא שהחלו לפתח טילים אלו תגובה לתוכנית הטילים המצרית".
אשד, אז צעיר בן 28, נכח באתר פלמחים בעת השיגור. ביום ו' סיפר: "בין המוזמנים הייתה גם
גולדה מאיר, שרת החוץ. חיכינו וחיכינו. בסוף לחץ עובד בכיר על כפתור, הטיל התרומם ונעלם. גולדה הסתכלה מסביב ושאלה באכזבה: "מה, זה הכל? בשביל זה חיכינו שעות?"