הרשעתו של
אהוד אולמרט בקבלת שוחד בפרשת
הולילנד מבוססת על מארג שלם של ראיות עצמאיות וחיצוניות, ולא על עדותו של
שמואל דכנר, אשר שימשה רק להארת התמונה העובדתית. כך טוענת המדינה (יום א', 16.11.14) בעיקרי הטיעון שהגישה לבית המשפט העליון.
"בהכרעת הדין נמצא מענה טענות אולמרט, המעוגן על ניתוח קפדני של מכלול הראיות, המוליך לקביעות עובדתיות ומשפטיות. בית משפט קמא נקט משנה זהירות בהכרעת הדין", טוענת הפרקליטות. השופט
דוד רוזן בחן תרחישים והסברים חלופיים, בטרם הגיע למסקנה המרשיעה. לדבריה, ערעורו של אולמרט כלל אינו מתמודד עם קביעותיו של רוזן בנוגע לחוסר מהימנות גירסתו, ומכך שהוא ניסה להרחיק את עצמו מדכנר.
יוסי אישר את דכנר חלק ניכר מתגובת המדינה מוקדש ל-500,000 השקלים שקיבל
יוסי אולמרט מדכנר. לדבריה, חקירתו של יוסי בארה"ב מלמדת בבירור, שהוא ביקש להגן על אחיו, ושהוא הודה בקבלת הכסף מדכנר רק לאחר שהחקירה הלכה והתפתחה, תוך שהוא מנסה להימנע מלשקר מחד ומלהפליל את אחיו מאידך. בין גרסאותיהם של יוסי ודכנר קיים דמיון רב: סכום הכסף, מועד הענקתו, העברתו בצ'קים דחויים (שישה לפחות), מקום הפגישה בין השניים והיותו של אברהם נתן עד לפגישה בין השניים.
הפרקליטות מדגישה, כי ההגנה לא רק שלא התנגדה להגשת הודעתו של יוסי במשטרה כאשר חזר בו ממנה בעדותו, אלא אף הסכימה לקבוע שהכספים אכן נמסרו לו. "כך למעשה, באה לסיומה המחלוקת בין הצדדים באשר לעצם התרחשות האירוע בו מסר עד המדינה ליוסי סדרת שיקים בסך של כחצי מיליון שקל, ונותרה בעיניה רק המחלוקת באשר למודעות אולמרט לאירוע זה", נטען. יוסי לא היה מסתכן בעדות שקר, בהיותו פושט רגל וחסר מעמד קבוע בארה"ב, ממשיכה המדינה.
עוד מתמודדת המדינה עם טענתו של אולמרט, לפיה דכנר היה היחיד שדיבר על 500,000 שקל. לדבריה, יוסי אמר אף הוא שייתכן שזה היה הסכום, ו
אביגדור קלנר חזר על טענה זו של דכנר עוד ב-2009. היא גם דוחה את האפשרות שאברהם נתן הוא שסיפר לדכנר על קשייו של יוסי, בציינה שנתן עצמו הכחיש זאת.
יש הסברים להעדר הצ'קים המדינה גם מגיבה על טענת ההגנה, לפיה בחשבונות הבנק של דכנר לא נמצאה שום סדרת צ'קים מתאימה. לדבריה, אולמרט העלה טענה זו רק בסיכומיו, לאחר שסניגורו כאמור הסכים לקבוע עובדתית שהצ'קים ניתנו - ולכן אין הוא יכול לחזור בו מהסכמה זו. המדינה ניהלה את פרשת התביעה לאור הסכמה זו ולא הביאה ראיות שיסבירו את העדר הצ'קים, כגון צורת ניהול ענייניו הכספיים של דכנר או פרק הזמן בו על הבנקים לשמור את התיעוד הרלוונטי.
המדינה גם דוחה את טענתו של אולמרט, לפיה לא ידע בשנת 2003 על מצוקתו של יוסי. היא מזכירה כיצד ניסה יוסי להשיג כסף מכל מקור אפשרי וטוענת: "בנסיבות אלה, מתחייבת המסקנה, כי המידע בדבר מצוקתו של יוסי פשטה כאש בשדה קוצים בקרב חברי מרכז הליכוד בו, הגיע עדי אולמרט, איש ליכוד, בעל הקשרים, הפופולריות והמעמד הבכיר במפלגה. טענת אולמרט, לפיה יוסי הסתובב בכל רחבי הארץ וביקש כספים והלוואות, ורק לאחיו, עימם היה בקשרי אהבה חמים, נמנע מלפנות אינה עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון והשכל הישר".
מעורב בצמתים שונים בנוגע להרשעה השנייה, בדבר קבלת 60,000 שקל שנתן דכנר ל
שולה זקן, סבורה המדינה שאין מקום להתערבות בממצאיו העובדתיים של רוזן, אשר קיבל בהקשר זה את גירסתה של זקן. לא היה כל אינטרס לטפול באותה עת האשמות שווא על אולמרט, אלא להפך - היא עשתה כל מאמץ להגן עליו. לזקן גם לא הייתה סיבה שלא להודות שנטלה סכום זה לכיסה, לאחר שהודתה שנטלה את יתר 40,000 השקלים שנתן לה דכנר באותה הזדמנות. אולמרט לא הביא ראיות כלשהן לתרחישים החילופיים שהעלה בנושא זה, ולכן לא ניתן לקבל אותם.
בהתייחס לתמורה שנתן אולמרט כנגד השוחד, אומרת המדינה: "אמנם לעניין הרשעה בלקיחת שוחד, קיומה של תמורה מצד עובד הציבור אינה רכיב מרכיבי העבירה. עם זאת, מעורבותו של אולמרט בצמתים שונים במהלך התקדמות הפרויקטים - מעצימה ומעגנת את הוכחת הקשר המושחת בינו לבין עד המדינה. להלן נביא את הסוגיות בהן התבקשה מעורבותו של אולמרט. ויודגש כי בנושא זה, בניגוד לטענת ההגנה, נסמך בית משפט קמא על ראיות חיצוניות ועצמאיות".
לבסוף עוסקת המדינה בהתנהגותו של אולמרט לאחר שקלנר מסר לו על איומיו של דכנר. "אולמרט בתבונתו הבין כי שיתוף פעולה עם קלנר ועד המדינה משמעו אחד - הודיה בלקיחת שוחד. משכך, סרב להיענות לבקשת קלנר לגייס כסף עבור עד המדינה. אלא שסירובו זה לא היה נקי מספקות והיסוסים חוזרים ונשנים, שכן מחד-גיסא, הסביר, כי ביקש מקלנר שיחדל לפנות אליו בנושא, ומאידך-גיסא, נעתר לפוגשו שוב ושוב".
