עובדים סוציאליים עלולים להיות קורבנות לצורות שונות של אלימות במקום עבודתם. במקרים רבים, עובדים סוציאליים חשופים לאלימות מצד לקוחותיהם. לתופעת האלימות הזו ישנן השלכות פסיכולוגיות רבות על העובדים הסוציאליים כמו גם על הכוונה שלהם לעזוב את המקצוע. ואת ההשלכות הללו ביקש המחקר לבדוק.
מחקר חדש, שנערך ע"י ד"ר מיכל איציק מביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת אריאל, בחן את התופעה ואת השלכותיה על העובדים הסוציאליים החשופים ישירות ובעקיפין לאלימות מצד לקוחותיהם ומציע דרכים להתמודדות עם הבעיה ברמה האישית, הארגונית והלאומית.
על השאלון המחקר השיבו 495 עובדים סוציאליים, והוא כלל שאלות המתייחסות לחשיפה האישית של העו"סים לאלימות וחשיפה של עמיתים למקצוע. בנוסף, נשאלו שאלות שבדקו את הכוונה לעזוב את המקצוע, תשישות חמלה, שחיקה ולחץ פסיכולוגי.
האלימות מצד הלקוח - גורם לעזיבת הקמצוע מתוצאות המחקר עלה כי יש קשר חיובי בין החשיפה האישית והישירה לאלימות לבין הכוונה לעזוב את המקצוע ולשחיקה. כלומר, ככל שהעובד הסוציאלי היה חשוף יותר לאלימות כלפיו באופן ישיר כך עלתה אצלו הכוונה שלו לעזוב את מקצוע העבודה הסוציאלית וכן הוא גם שחוק יותר. בנוסף, חשיפה עקיפה של העו"ס לאלימות כלפי עמית מפחיתה את היכולת להיות אמפטי ומגבירה את הלחץ הפסיכולוגי שלו.
עובדים סוציאליים שחוו אלימות כלפיהם וכלפי העמיתים שלהם מצד לקוחותיהם חווים לחץ גדול המשפיע על הרווחה האישית שלהם וכן גורם לירידה באיכות השירות הניתן ללקוחות ואף גורם לעובדים הסוציאליים לרצות לעזוב את המקצוע.
בנוסף לפתרונות האישיים שבהם נוקטים העובדים הסוציאליים כמו עזיבת המקצוע או חיפוש תמיכה למצוקתם הנפשית, המחקר מציע פתרון לבעיה באמצעות התווית מדיניות ברורה של השירות המעסיק במקרים של אלימות (הוקעה חד-משמעית של האלימות ועידוד דיווח על מקרי אלימות ותמיכה נפשית בעובד) וכן שינוי מדיניות ברמה הלאומית בנושא אלימות כלפי עובדים בכלל וכלפי עובדים סוציאליים בפרט, תוך החמרת האכיפה והענישה.
