נדחה ערעורו של מנהל ההשקעות עידו סמואל

בית המשפט העליון דחה (יום ג', 18.11.14) את ערעורו של מנהל ההשקעות עידו סמואל, על הרשעתו בעבירות גניבה ומירמה מלקוחותיו בהיקף של 2.6 מיליון שקל. בית המשפט העליון הפחית תשעה חודשים מתקופת מאסרו של סמואל והעמיד אותה על 81 חודשים (בניכוי ששת חודשי מעצרו). סמואל היה בשנים 2008-2004 בעלי המכללה והאתר "ברוקרטוב", ובמסגרתם הקים בשלהי התקופה ארבע קרנות גידור. בשנת 2009 היה שותף עם יוסי שובל להקמת חברת "ביברוקר", כאשר שובל עומד בחזיתה משום שסמואל היה בהליכי פשיטת רגל. בכתב האישום נטען, כי סמואל קיבל במירמה מלקוחותיו למעלה מ-6 מיליון שקל, כאשר השקיע את כספיהם באופציות מעו"ף ולא בהשקעות סולידיות כמובטח, ואף גנב את הכספים לצרכיו האישיים. עוד נטען, כי סמואל הבטיח ללקוחותיו שלא יפסידו יותר מ-20% מהשקעותיהם, אך בפועל לא קיים את התחייבותו. בפרשת ברוקרטוב הורשע סמואל בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וברישום כוזב במסמכי תאגיד בהיקף של 1.45 מיליון שקל בנוגע לשלושה לקוחות. בפרשת ביברוקר הורשע סמואל בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ורישום כוזב במסמכי תאגיד בהיקף של למעלה ממיליון שקל משלושה לקוחות. במהלך הדיון בערעור, הסכימה המדינה להמיר את הרשעתו של סמואל באחד האישומים פרשת ברוקרטוב, מגניבה בידי מורשה לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

יסוד המירמה התקיים

השופטת דפנה ברק-ארז אומרת, כי גם אם סמואל רימה את לקוחותיו בתקווה שכך יוכל להחזיר להם את כספם - עדיין מתקיים בו היסוד הנפשי של עבירת המירמה. עוד היא קובעת, כי היה קיים קשר סיבתי בין מצגי הכזב של סמואל לבין קבלת הכספים על ידו. לדבריה, רבות מטענותיו של סמואל בערעורו מתייחסות לממצאי עובדה של בית המשפט המחוזי, ולא נמצא מקום להתערב בהם. בנוגע לעונש אומרת ברק-ארז, כי הגישה היסודית של המחוזי מקובלת עליה לחלוטין: על הענישה להיות מחמירה, "בשים לב לעוצמת הפגיעה בקורבנות העבירות, כמו גם בפגיעה האנושה של עבירות מרמה מסוג זה בביטחון הנדרש בפעילות כלכלית וביכולתם של אנשים לתת אמון בזולתם". עם זאת, בשל השינוי החלקי בהרשעתו של סמואל, החליטה כאמור ברק-ארז להפחית תשעה חודשים מתקופת מאסרו. ברק-ארז ביטלה את הקנס בסך 50,000 שקל שהוטל על סמואל, בנימוק שמוטב שאם יישארו לו אמצעים כספיים - הם ישמשו לפיצוי הקורבנות.

לא להתפתות לקיצורי דרך

בסיום פסק הדין מביעה ברק-ארז את התקווה, כי "פרשות מסוג זה יהוו 'תמרור אזהרה' לכל מי שיבקשו למצוא 'קיצור דרך' אל העושר. האזהרה מכוונת בראש ובראשונה למי שעלולים להתפתות, ולו ברגע של חולשה, למעול באמון הזולת. בעקיפין, היא גם מכוונת לקהל המשקיעים. אכן, נכון וראוי לתת אמון באנשי מקצוע בתחום ההשקעות. אולם, הבטחות להשקעות בטוחות, שלהן נלוות תשואות לא מקובלות, צריכות להתקבל בחשדנות מתאימה. "...אף אדם, מוכשר ככל שיהיה, אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולעשות שימוש בכספיו של מי שנתן בו אמון. הדברים נכונים ברגעים של הצלחה, ומקבלים משנה תוקף כאשר זו מתחלפת בכישלון, אשר לו נלווה מערך נוסף של ציפיות ולחצים. ניסיונות 'להרוויח זמן' או 'להשיב את המצב לקדמותו' על חשבונם של אחרים לא יוכלו להתקבל בסלחנות. ניסיונות כאלה לרוב אינם מועילים, אך יותר חשוב - אינם מוסריים ואינם חוקיים". השופטים סלים ג'ובראן ויצחק עמית הסכימו עם ברק-ארז. את סמואל ייצג עו"ד גיל עשת, ואת המדינה - עוה"ד אבי וסטרמן וניר ביטון.