גביזון: חוק הלאום עלול להפר את האיזון

פרופסור רות גביזון הגישה (יום ד', 19.11.14) לשרת המשפטים, ציפי לבני, דוח המסכם את המלצותיה לעיגון חוקתי של מה שהיא תופשת כחזון מדינת ישראל. באוגוסט 2013 ביקשה לבני מגביזון, בהסכמת ראש-הממשלה בנימין נתניהו וחברי מפלגות הקואליציה כולן, לגבש המלצות שנועדו לגבש לראשונה את הביטוי החוקתי למדינת ישראל כ״מדינה יהודית ודמוקרטית״ - זאת נוכח המחלוקות הפוליטיות, החברתיות והמשפטיות המהותיות, והצעות חוק בהן כל צד במפה הפוליטית מנסה לכפות את השקפת עולמו. בחזונה, מבקשת פרופ' גביזון להשתית את חזונה של ישראל על שלושה נדבכים, בהתאם להשקפת מייסדי המדינה: יהודיות, דמוקרטיה וזכויות אדם. בהמלצותיה מזהירה גביזון כי חוק הלאום עלול להפר את האיזון החיוני לשמירת כלל החזון. לדבריה, חוק זה מבקש לקבע ברמת חוק יסוד הסדרים שאינם חלק מגרעין החזון, ובכך הוא עלול לצמצם את ההסכמה הרחבה ביחס למרכיב היהודיות בגרעין זה. גביזון קוראת להימנע בשלב זה ממהלכים המציעים עיגון חוקתי נוסף של גרעין החזון, כולו או חלקו. לדבריה, יש להגיע לתוצאה שתעורר לכידות ולא מחלוקות, כך שחזון המדינה יצא מחוזק ולא מוחלש מתהליך החקיקה; יחזק את הלכידות האזרחית; ישמר את הלכידות היהודית בארץ ובעולם; ויבטא גישה הוגנת, נדיבה ומכילה לבני המיעוט הערבי. עוד אומרת גביזון כי "בהקשר חברתי או מדינתי יש לעיתים הכרח להכריע בשאלות מעשיות, כולל כאלה הנוגעות להיררכיות ערכיות של קבוצות שונות או למבנים מוסדיים. במקרים כאלה אין למדינה מנוס מקביעת הסדרים שיהיו להם תומכים ויהיו להם מתנגדים. הסדרים כאלה בדרך כלל אינם סותרים את גרעין החזון, אך גם אינם מתחייבים ממנו. כוחו של החזון - על כל מרכיביו - בצמצומו". היא סייגה את דבריה וציינה כי הסדרים משקפים הכרעה הנכונה למצב ולזמן מסוים, וטוב שזו תוכל להשתנות בהמשך, ולהיות מותאמת לשינויי נסיבות. במידת האפשר - מציעה גביזון - כדאי להעדיף הסדרים גמישים בבולטות נמוכה על פני הסדרים נוקשים יותר. הסדרים מקומיים, הנשענים על הסכמות חברתיות, עדיפים על פני הסדרים שעיקרם כפייה ואכיפה משפטית. פרופ' גביזון מציעה כי אם ייקבע העניין בחקיקה מוטב שהניסוחים יהיו ”רכים״ יותר מאשר נוסחים חוקיים רגילים, כמקובל בהוראות של מבואות לחוקה, בדומה לניסוחי מגילת העצמאות - ההכרזה על הקמת המדינה. בחוק עצמו יובהר כי לחוק אין מעמד משפטי עצמאי כמקור של זכויות וחובות. עוד הדגישה כי החקיקה לא תהיה חלק מחוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם, כמעין הרחבה של ”ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית״. גם לא נכון, לדבריה, לצרף לחוק יסוד כזה פסקת הגבלה. "חוק יסוד כזה איננו חלק ממגילת זכויות, ולא צריכים להיכלל בו מאפייניה המיוחדים", נכתב. בהחלטות שיש להן גם משמעות סמלית והצהרתית מציעה גביזון לנהוג איפוק, הן בהכרעות עצמן והן בהנמקות להן, על-מנת לצמצם את פגיעתן במרקם החברתי המורכב של החברה הישראלית או ביחסים של ישראל עם גורמים בעולם. "לחברה שיש בה מחלוקות עמוקות על נושאים רבים, ושיש בה קבוצות שונות המושכות את פרשנות חזונה לכיוונים מנוגדים, יש עניין בשימור מרחב של גמישות, שיאפשר בירור ודיון ופתרון בעיות מעשיות מבלי לאלץ אף קבוצה 'לקרוע את החבל' המחבר אותה לשאר החברה", הסבירה פרופסור רות גביזון.