מי שזכאי לקבל מהביטוח הלאומי הן קיצבת שארים והן קיצבת נכות, צריך לבחור באחת מהן ואינו יכול לקבל את שתיהן. כך קובע (יום ג', 25.11.14) בית המשפט העליון.
אלמנה החלה לקבלת קיצבת שארים בשנת 2005, חמש שנים מאוחר יותר נפגעה בעבודתה והחלה לקבל קיצבת נכות, אך לאחר חודשים אחדים הפסיק הביטוח הלאומי את התשלום הכפול וגבה את העודף ששילם. בית הדין האיזורי לעבודה ובית הדין הארצי לעבודה דחו את תביעותיה, ובג"ץ דחה את עתירתה נגד פסק הדין של הארצי.
השופטת
אסתר חיות אומרת כי הכלל הוא שהביטוח הלאומי אינו משלם כפל קצבאות, אלא במקרים הקבועים בחוק או אם יש "כוונה אחרת משתמעת" לפיה המבוטח זכאי לתשלום כפול. חיות לא מצאה כל כוונה שכזו לגבי קצבאות השארים והנכות, והיא מוסיפה: "על-רקע תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי ניתן להבין את הכלל בדבר מניעת כפל גמלאות ככלל, המשקף את בחירתו של המחוקק בעולם של משאבים מוגבלים להרחיב את מעגל הזכאים לגמלאות, תוך צמצום גובה התמיכה הניתנת לכל זכאי".
חיות מוסיפה: "המכנה המשותף הרחב לכל אותן הקצבאות ובהן - קיצבת זיקנה, קיצבת שארים, קיצבת תלויים, קיצבת נכות כללית וקיצבת נכות מעבודה, הוא תכליתן כתחליף להכנסה של בן משפחה או של הזכאי עצמו, שאבדה. קבלת העמדה כי קיימת 'כוונה אחרת משתמעת' מקום שבו מהווה כל קיצבה תחליף להכנסה ממקור שונה, יש בה במידה רבה כדי לרוקן מתוכן את הכלל האוסר על כפל קצבאות והיא תותיר אך מקרים ספורים בגדר תחולתו".
בשולי הדברים מעירה חיות, כי קשה למצוא מתי תחול "כוונה אחרת משתמעת" שתצדיק כפל קצבאות. לדעתה, "החריג הכללי יחול כאשר מדובר בקצבאות בעלות מאפיינים ספציפיים ומיוחדים, בדומה לאלה המאפיינים את החריגים המפורשים וכאשר האחת נועדה לענות על צרכים השונים בתכלית מרעותה".
המשנה לנשיא
מרים נאור והשופט
אורי שהם הסכימו עם חיות. את העותרת ייצגו עוה"ד אמיר קמינצקי, ליאורה קמינצקי-פורת והילה ממן, ואת הביטוח הלאומי - עו"ד אורנה רוזן-אמיר.
