בית המשפט העליון מתכנן למצות את הדיון בערעורים במשפט
הולילנד בשלושה ימים ולא להזדקק ליומיים הנוספים שהוקצו לו. כך אמר (יום ב', 1.12.14) ראש ההרכב, השופט
סלים ג'ובראן, עם תחילת הדיון. היומיים הנוספים שנקבעו הם 3-4.12.14.
עם תחילת טיעונו של עו"ד
גיורא אדרת, סניגורו של
הלל צ'רני, אמר השופט
עוזי פוגלמן, כי סטייה מן השורה – שלא הוכחה בתיק הולילנד – אינה חלק מיסודות עבירת השוחד. "אפשר להתדיין עוד שנתיים על הסטייה מן השורה, ואולי בגלל זה בית המשפט המחוזי לא רצה לעסוק בזה", הוסיף. אדרת השיב, כי שאלת הסטייה מלמדת על המודעות הנפשית של מעביר הכסף (צ'רני), ומאחר שלכל אורך הפרויקט לא ניתנו ליזמים שום הטבות – לא היה על צ'רני להסיק שמדובר בשוחד.
ג'ובראן שאל, האם צ'רני לא היה צריך לדעת מתוך ההתכתבות עם
שמואל דכנר ביולי 2005 (ת/142-ת/144), שהכספים המועברים אליו הם שוחד. אדרת השיב, כי השם היחיד של עובד ציבור המופיע באותו מסמך הוא
אורי שטרית, וצ'רני לא שם לב לכך. לדברי אדרת, טענתו העיקרית היא שצ'רני לא היה מודע לכך שדכנר משתמש למטרות שוחד בכספים שהוא מעביר לו.
"התמונה העולה מהסינתזה" השופט
יצחק עמית העיר, כי לטעמו – אותם מסמכים אינם הודאה (כפי שקבע השופט
דוד רוזן), אך לצ'רני יש בעיות איתם. ג'ובראן התייחס לדבריו של צ'רני בחקירתו, לאור אותם מסמכים, ובהם הודה לכאורה שנתן את הכסף לדכנר תמורת שוחד. אדרת השיב, כי צ'רני אמר שבדיעבד היה צריך להבין את הדברים אחרת, אך לא כך הבין בזמן אמת את משמעות העברת הכספים.
פוגלמן העיר: "הוא לא אומר 'היום אני מבין'. השאלה היא מה התמונה שעולה מהסינתזה", של המסמכים מזמן אמת ושל ההודעה במשטרה. השופט
צבי זילברטל אמר, כי אדרת מבקש להפריד בין הפסקאות במסמך המרכזי מיולי 2005, בו אמר דכנר שעליו לשלם 75,000 דולר – בין היתר לשטרית – אך לא ניתן להפריד ביניהן. אדרת: "דכנר מאוד מתוחכם, הוא בורר את מילותיו אולי כדי לעשות בהן שימוש ביום סגריר".
ג'ובראן אמר, כי צ'רני אמר במשטרה שהוא מידר את דכנר לאחר שהתברר לו שהוא משלם שוחד. אדרת השיב, כי מדובר בניסיון לקשור בין פיסות מידע שמפרידות ביניהן שנים רבות, וכי אדם כמו צ'רני לא היה זורק את דכנר לכלבים אחרי שהשקיע את כל-כולו בפרויקט.
"למה הוא לא אמר?" עמית שאל, מדוע צ'רני שילם לדכנר בשנות ה-90 מיליוני שקלים מעבר להסכם איתו, והעיר שלצ'רני לא הייתה תשובה טובה על כך. עוד שאל, מדוע צ'רני נטל על עצמו 8.9 מיליון שקל שלשיטתו הילווה לדכנר. "בית המשפט יצא מתוך הנחה, שחולקים עליה, שכל הלוואה [של צ'רני לדכנר] היא שוחד; זאת שאלה", ציין. אדרת השיב, כי דכנר ביקש כל העת עוד כספים, הוא ביצע עבודות נוספות, וכי ההלוואות התקזזו כנגד סכומים שהגיעו לו.
"מי שנכווה בהלוואות, מדוע הוא נותן מקדמות נוספות של 2.3 מיליון שקל?", תהה עמית. אדרת השיב, כי קשה מאוד להבין את מארג היחסים בין צ'רני לדכנר, וכי בסופו של דבר סכומים אלו קוזזו בהתחשבנות ביניהם. אדרת הוסיף, כי צ'רני מחל על החוב בסיום הפרויקט כחלק מהתחשבנות הסיום. עמית: "תשובה מצוינת. למה הלקוח שלך לא אמר את זה? במקום זה הוא אומר כל מיני דברים". אדרת: "צ'רני נתן הוראה למחול את החוב ורואי החשבון קבעו שזה בלתי אפשרי".
ג'ובראן התייחס למכלול היחסים הכספיים בין דכנר לצ'רני: "עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד – זה נותן תמונה לא טובה". אדרת השיב, שכל אלו אינם מצביעים על שוחד, בין היתר משום שדכנר לא היה מסוגל להצביע על סכום אחד ששילם לאיש אחד תמורת הטבה אחת. לדברי אדרת, אין זה סביר שכל התיק יקום ויפול על השאלה האם צ'רני היה צריך לשים לב לשרבוב שמו של שטרית למסמך מיולי 2005. עמית: "למה הוא לא אמר שלא שם לב?". אדרת: "הוא אמר שהיה צריך להבין שזה שוחד".
בנוגע לתרומותיו של צ'רני ל
יד שרה ציין פוגלמן, כי אפשר להסתכל עליהן בצורה תמימה ואפשר להסתכל "על המציאות נכוחה". אדרת השיב, כי משפחת צ'רני תורמת רבות. השופטים הקשו מדוע צ'רני רשם את התרומות כחלק מהוצאות הפרויקט, והאם הדבר אינו משקף שהוא ציפה לקבל סיוע מ
אורי לופוליאנסקי. אדרת השיב, כי שוחד לא היה נרשם כלל, וצ'רני לא היה מפסיק את התרומות עוד לפני סיום הפרויקט. בהמשך טען באופן כללי, כי איש אינו מנציח תשלומי שוחד ברישומים מפורטים העוברים לרואי החשבון, כפי שעשה צ'רני.
