מחדלי חקירה ותביעה קשים הביאו לזיכוי (מלא או כמעט מלא) של שלושה נאשמים בפרשה רחבת היקף של מכירת מכוניות שהוגדרו כ"אובדן להלכה" במסווה של מכוניות תקינות.
אבי לוי ויורם ריחני היו שותפים בחברת טרייד אין סנטר, שעסקה ברכישת מכוניות שאיבדו 45%-60% מערכן בתאונות והוגדרו כ"אובדן להלכה". לטענת המדינה, הם תיקנו את המכוניות - אותן רכשו מחברת מכוניות אור-דן - בצורה חלקית בלבד, ומכרו אותן תוך הסתרת מצבן האמיתי.
עוד נטען, כי כדי לרמות את הלקוחות, הסתייעו לוי והחברה (ריחני לא הועמד לדין בשל מצבו הרפואי) בבוחני הרכב דוד צליבון,
יצחק רחמים, יוסף זיגי, יהושע אשכנזי ויעקב קלדרון, אשר הציגו בפני הלקוחות מצגי שווא בדבר מצבן של המכוניות. עוד הואשמו בפרשה ויטו ותמרה דבוש, אשר עבדו באור-דן, ואשר לטענת המדינה שיחדו פקידת דואר כדי שתעביר את הבעלות על המכוניות לידי לוי וריחני בניגוד להוראות החוק.
לוי, אשכנזי וקלדרון כבר הודו ונשפטו בנפרד. שופטת בית משפט השלום ברחובות, שרון קיסר, הרשיעה (19.11.14) את בני הזוג דבוש במתן שוחד. היא זיכתה את צליבון כמעט מכל העבירות שיוחסו לו, ואת רחמים וזיגי זיכתה לחלוטין - במידה רבה בשל המחדלים עליהם היא עומדת בפסק הדין.
העדים הושפעו מהחוקרים לדברי קיסר, "התגלו בתיק מחדלי חקירה ותביעה קשים, אשר יש בהם כדי לפגוע באופן ממשי בראיות התביעה ולסייע לנאשמים.
בחלק מהמחדלים, יש כדי לפגוע משמעותית באופן ישיר בראיות ספציפיות של התביעה. כך מצאתי, כי מחדלי חקירה הפחיתו ככלל ממשקל עדויות הלקוחות. בחלק מהמחדלים, יש כדי לפעול לטובת הנאשמים ולחובת התביעה בראייה כללית של הראיות בתיק".
קיסר מפרטת: "לא נעשו בדיקות נוספות של מכוני בדיקה לכלי הרכב נשוא כתב האישום, כך שלמעשה לא קיימת ראיה אוביקטיבית לגבי מצב הרכב כפי שהיה בעת שהוא נבדק על-ידי הנאשמים; אבי לוי לא זומן להעיד על-ידי התביעה; חקירת הלקוחות נעשתה 'בדרך אגב', באופן לוקה בחסר, ובלתי ממצה; העדים הושפעו מדברי חוקרי המשטרה כי הם רומו וכי כלי הרכב שלהם נפגע באופן משמעותי בתאונה, דבר שהשפיע על אופן עדותם; בנק ההערות ממחשבי קומפיוטסט [בה עבד צליבון] לא נתפס".
עוד מציינת קיסר, כי צליבון, רחמים וזיגי נחקרו במשטרה רק לגבי אחדים מבין עשרות הלקוחות שלטענת המדינה רומו על ידם, והיא קובעת: "מדובר במחדל חמור אשר לא איפשר לנאשמים להתגונן כראוי מפני העבירות החמורות שיוחסו להם, כאשר הם למעשה נחקרו על עבירות אלה לראשונה בחקירתם בבית המשפט כשש עד שמונה שנים לאחר ביצוע העבירות. בוודאי שבחלוף זמן כה רב לא היה ביכולתם לזכור דבר, להיערך כנדרש ולשמור ראיות, והם התבססו בתשובתם אך על דוחות הבדיקה הרלוונטיים לעבירות אלה". היא מוסיפה, כי ראש צוות החקירה, רפי וקנין, לא הצליח לתת בעדותו הסבר כלשהו למחדל זה.
העדר חקירה באופן שיטתי קיסר ממשיכה: "מחדל נוסף הוא העובדה שבאופן שיטתי עדים מהותיים וחיוניים ביותר לעבירות המיוחסות לנאשמים, לא נחקרו. לא מעט עדים העידו כי הביאו עימם לבדיקה אדם נוסף, בין משום שהוא דובר השפה טוב יותר (ובמקרים מסוימים היחידי שדובר השפה העברית), ובין משום שהוא מבין בכלי רכב טוב יותר. עדים אלה לא נחקרו באף לא אחד מן המקרים, כאשר המשטרה הסתפקה בחקירתו של קונה הרכב בלבד, אף אם עדותו הייתה חלקית ואף בעלת משקל נמוך מזה של מי שהגיע עימו. שהרי, מטבע הדברים כאשר אדם מביא עימו אדם שמבין בכלי רכב, הוא יהיה קשוב פחות לדברים הנאמרים, מתוך הסתמכות על כך שאותו אדם יקשיב לדברים ויבינם".
קיסר מעירה, כי פרשה זו אומנם נולדה כבדרך אגב מתוך חקירה אחרת, אך מדגישה שאין בכך כדי להצדיק את המחדלים: "אין בכך כדי לשנות מן העובדה, שבסופו של יום, הוגש כתב אישום נגד הנאשמים שלפני, בעבירות רבות וחמורות, שהחקירה בעניינם הייתה 'בדרך אגב', כדברי רפי וקנין, לקויה, חסרה ורצופת כשלים באופן שגרם לנאשמים עיוות דין ופגע ביכולתם להתגונן... על המשטרה לבצע חקירה ראויה וממצה בגין העבירות החדשות הנחקרות, ונגד החשודים החדשים, ולא ניתן לקבל הגשת כתב אישום לאחר חקירה שנוהלה 'בדרך אגב' וכ'ספיח' לפרשה מרכזית, ומבלי שנוהלה בעניינם חקירה ראויה שתאפשר להם להתגונן כראוי מפני עבירות אלה".
את המדינה ייצגו עוה"ד אורית גולדמן ויפעת שטיין; את בוחני הרכב ייצגו עוה"ד
אבי אודיז, אהרון רוזה ואלי מסטרמן; ואת בני הזוג דבוש - עו"ד בני כץ.
