במאמר שהתפרסם לאחרונה במגזין הנחשב Nature, מתואר כיצד צוות אסטרונומים ואסטרופיזיקאים שכלל את פרופ' יהודה הופמן ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, הצליח למפות צביר-על מקומי של גלקסיות, כולל זו שלנו.
צביר-העל שנמצא על-ידי הצוות זכה לשם "לָנְיָאקֶאָה", אשר משמעו בשפה הילידית של הוואי: "גן עדן עצום".
סרטון מיוחד שהפיקו אנשי Nature על המחקר, שבר השבוע את שיא הצפיות של המגזין ועומד על כ-2.6 מיליון!
גלקסיות לא מפוזרות בצורה רנדומלית ברחבי היקום, אלא מצטברות בצבירי גלקסיות. הקבוצה המקומית בה אנחנו נמצאים היא צביר קטן של שתי גלקסיות, שביל החלב והאנדרומדה. צבירי גלקסיות מכילים עד אלפי גלקסיות.
צבירי הגלקסיות עצמם מצטברים ויוצרים "צבירי-על" (ויקיפדיה). התפלגות הגלקסיות במרחב מדמה מעין רשת של קורים - הנראית דומה לרשת קורי עכביש ולרשתות הנוירונים במוח - המשאירה חללים ענקיים חסרי גלכסיות ומתכנסת אל צבירי הגלקסיות הגדולים. הגדרת גודלם והיקפם של "צבירי-על" נשארה פתוחה ומאתגרת.
הצוות הציע במחקרו דרך חדשה להגדיר ולמדוד מבנים עצומים אלה על-ידי בחינת השפעתן על מהירותן של גלקסיות. גלקסיה בין שני מבנים כאלה תיקלע לקרב גרביטציה בין צבירי-העל המקיפים אותו, שיקבע את מהירותה וכיוון תזוזתה. בעזרת מיפוי המהירויות של גלקסיות ביקום הקרוב אלינו, הצליח הצוות להגדיר את האזור בחלל עליו "שולטת" כבידתו של כל צביר-על.
עבודת הצוות שהתבססה על שילוב של תצפיות חדשות ושיטת החישוב החדשה הביאה לזיהוי ומיפויו של ה-"לניאקאה" כצביר-העל המקומי שעל שפתו אנו שוכנים. קוטרו של לניאקאה הוא כ-500 מיליון שנות-אור ומסתו פי 1,017 ממסת השמש.
הצוות כלל את פרופ' ברנט טולי (Brent Tully) מאוניברסיטת הוואי (ארה״ב), פרופ' הלן קורטואה (Helene Courtois) וד"ר דניאל פומרד (Daniel Pomarede) מצרפת.
