במהלך כינוס IFRS השנתי של פירמת ראיית החשבון והייעוץ PwC Israel, התקיים חבר-דיון של בכירים ואנשי תקשורת שכותרתו: האם התקשורת עוינת את החברות הציבוריות?. הוא התקיים בהנחיית יוסי ביינארט, מנכ"ל הבורסה לניירות ערך בת"א, שבדברי הפתיחה אמר כי הוא בטוח שכל משתתפי חבר-הדיון מאמינים שהבורסה ושוק ההון הם גורמים תורמים וחשובים לכלכלה, וכי חברות ציבוריות מהוות פלטפורמה טובה להשקעה. "למרות נקודת המוצא הזאת", אמר ביינארט, "החוויה מקריאת אמצעי התקשורת היא שהשיח הציבורי מתייחס אל החברות הציבוריות בקו ביקורתי וקשה. אני פוגש הרבה מנכ"לים של חברות רשומות או כאלה ששוקלות לצאת להנפקה, והם מביעים חוסר רצון להיחשף בפומבי ולהיות חלק מהשיח הזה. התכנסנו כאן לנסות להבין איך זה קרה?". גיא פרמינגר, ראש מגזר הטכנולוגיה ב-PwC Israel: "ניתן לראות כי חברות הייטק, יוצאות להנפקה בבורסות זרות, מאחר שהן לא רוצות להיחשף ברמה המקומית, זו מציאות בעייתית. עלינו לפעול בכדי להתמודד עם תופעה זו ולשמור את תעשיית ההייטק והטכנולוגיה בישראל". עוד ציין פרמינגר כי אם המוסדיים היו משקיעים פרומיל מתוך סך תיק ההשקעות שלהם בחברות הייטק וטכנולוגיה, אין ספק כי המצב בו התעשיה הייתה נמצאת היה הרבה יותר טוב והיא לא הייתה מחפשת לרעות בשדות זרים. בהתייחסו לתחושה של חברות ולהלך-הרוח הציבורי באשר לבורסה המקומית, אמר פרמינגר כי אין זה נכון להחרים את השוק כולו בגלל ביקורת נקודתית על כמה משחקניו, ״באנלוגיה לבורסה בתל אביב, אם צרכן רוכש מוצר שפורסם שאינו מכיל חומר משמר ומתברר שהוא כן מכיל, הוא יכול להחרים את המוצר, אבל הוא לא הולך ושורף או מחרים את הסופרמרקט״. גולן פרידנפלד, סגן עורכת כלכליסט: "ישנו משפט שאומר ש-99% מהחברות הציבוריות עושות שם רע לאחוז אחד. בפועל, כולן הרוויחו את השם הזה ביושר. אם בעבר חברות כמו כיל זכו למחיאות כפיים, כיום המציאות שונה לגמרי. אי-אפשר לנצל את משאבי הטבע של המדינה ולצאת נקיים, הציבור לא פראייר. עדיין, אפשר גם שדברים מוצגים באופן חיובי. לדוגמה, במקרה של שכר הבכירים, ניסינו במערכת לבחון את פערי השכר בין המנהלים לעובדים, מה שהוביל לרצון מצד ההנהלות השונות להראות שהן הוגנות כלפי עובדי החברה ובסופו של דבר לצמצום הפערים". רותם שטרקמן, סגן עורך TheMarker, ציין לעומת זאת, כי מדובר בשאיפה שהיא מנותקת מהמציאות. לדבריו, "צריך להיות נאיבי כדי להאמין כי מנהלי חברות יקטינו את השכר שלהם בגלל לחץ תקשורתי. מצד שני, תיקון 16 או תיקון 20, אכן הובילו לשינוי ברמת השכר. מה שלא עשינו באופן ישיר, הצלחנו לעשות באופן עקיף באמצעות קידום חקיקה". עוד אמר שטרקמן: "אם גורם כזה או אחר מעוניין בכסף ציבורי, הוא צריך לקחת על עצמו הרבה יותר חובות מזכויות, הוא צריך לפעול בצורה שקופה ואתית. השאלה שצריך לשאול היא לא למה התקשורת רעה לחברות הציבוריות, אלא למה החברות הציבוריות רעות לציבור? זו הסוגיה המרכזית. כיום, המשכורות של העיתונאים יורדות, הם יותר צעירים ופחות מקצועיים, עדיין, מטרת התקשורת היא לשמור את הכסף של הציבור, כאשר כל השאר הוא שולי. נכון, התקשורת לא מושלמת, אך היא אתית ופועלת למען הציבור". יוסי פינק, העורך הראשי של ביזפורטל: "התקשורת תמיד שוחטת ואגרסיבית, אך באותה מידה משקפת באופן עמוק את מה שקורה בשטח. כיום, ישנן השפעות רגולטוריות שזוכות לכותרות נרחבות, לצד הרצון לפרסונליזציה מצד התקשורת. לדעתי, חלק גדול מאוד מהחברות הציבוריות הרוויחו את הביקורת כלפיהן ביושר, בעיקר בכל הנוגע לשכר הבכירים. כיום, התקשורת היא לא מה שהייתה פעם. היום יש אינטרנט אגרסיבי, תוכניות כלכליות ופלטפורמות רבות נוספות שמגיעות לאנשים ולפוליטיקאים. התקשורת רק משקפת את המציאות. התקשורת נמצאת תמיד בתחרות אחת עם השנייה, על תשומת הלב של הגולש. זה בא לידי ביטוי בכותרות יותר אגרסיביות וחסרות פרופורציה. בסופו של דבר, אנו צריכים לחשוב מהי טובתו של הציבור, היכן טמון הערך המוסף עבור קוראינו. אני לא חושב שהתקשורת עוינת את החברות הציבוריות, אך אין ספק כי יש הלך רוח קשה סביב נושא זה". שי שלו, עורך שוק ההון מגלובס: "צריך לזכור כי בעיתונות הכלכלית נוצרה סיטואציה של ריבוי פלטפורמות. המטרה היא להתבלט ולמצוא את הסיפור המעניין, ולאו-דווקא לדבר על שוק ההון העצמי בבורסה. התקשורת מחפשת את הסיפורים המעניינים, והיא מוצאת אותם בדרך כלל במקרים שחורגים מהנורמה, זה תפקידנו. לעולם כוחה של התקשורת הכלכלית לא היה גדול יותר. עם זאת, הפרדוקס הוא שגם בשיא כוחה, התקשורת לא יכולה לתרגם את כוחה להישגים כלכליים".