בג"ץ מאשר (יום ד', 17.12.14) לסלול כביש כניסה חדש לירושלים, אשר יחבר בין סיבוב מוצא לבין דרך בגין בסמוך לבית החולים שערי צדק (כביש 16). השופט
יצחק עמית דחה את העתירה שהגישו שורה של גופים ירוקים נגד הכביש, בשל פגיעתו הצפויה ביער ירושלים.
לדברי עמית, הנימוק העיקרי של העותרים היה שסלילת הכביש מהווה בזבוז של כספי ציבור ומתן עדיפות לרכב פרטי על פני תחבורה ציבורית, תוך גרימת נזקים בלתי הפיכים לערכי טבע. "אלא שבית משפט זה אינו כתובת להתוויית מדיניות או לקביעת סדרי עדיפויות. אלו נקבעים על-ידי הרשות המבצעת, ומשלא נמצאה התוכנית לוקה באחד ממיני המרעין בישין של המשפט המינהלי, בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו ולא יתיימר לקבוע סדרי מדיניות כללית", קובע עמית.
עמית מנתח את עילות ההתנגדות השונות לכביש ודוחה את כולן. הוא קובע, כי הליך התכנון היה תקין והובאו בחשבון ההתנגדויות שהועלו לכביש. "ענייננו באיזון בין תועלות חברתיות שונות, בין פיתוח לבין שיקולים סביבתיים של שימור הטבע והנוף. איזון זה מסור לשיקול דעתם של מוסדות התכנון ולא ראינו עילה להתערב בו", הוא אומר. לדבריו, החלופות שהציעה הקרן הקיימת נבדקו בידי גורמי התכנון ונפסלו מטעמים מקצועיים.
עוד אומר עמית, כי אין מקום לטענות בדבר חוסר כדאיות כלכלית של הפרויקט, שכן גם היבט זה נבדק לעומקו. בהקשר זה הוא מעיר, כי הכביש יכול היה להיות זול בהרבה אם לא היו עובר במנהרות ב-2.8 ק"מ מתוך כלל אורכו (4.7 ק"מ) - אלא שאז הפגיעה ביער הייתה קשה בהרבה. עוד מציין עמית, כי הפגיעה ביער ירושלים מסתכמת ב-2% בלבד, וההכרה בכך שהיער משתרע כיום על 1,250 דונם בלבד (מתוך 6,000 דונם מקוריים) אכן הובילה את המתכננים לבחור בחלופה שתגרום לו את הפגיעה הקטנה ביותר.
השופטים
חנן מלצר ו
אורי שהם הסכימו עם עמית. את העותרים ייצג עו"ד בנימין הימן; את המדינה ייצגו עוה"ד תדמור עציון וראובן אידלמן; את נתיבי ישראל ייצגה עו"ד טלי ענבר-גולן; את קק"ל ייצגה עו"ד נעמה זר-כבוד; ואת אדם טבע ודין - עו"ד אלי בן-ארי.