החלת חוק פנסיה חובה הצליחה להגדיל באופן משמעותי את שיעור העובדים (שכירים ועצמאים) המכוסים בהסדר פנסיוני כלשהו, אשר היווה ב-2002 כ-63 אחוזים מהאוכלוסייה. כך עולה (יום ד', 17.12.14) ממחקר חדש של כלכלני התוכנית לכלכלה וחברה "ההסדרים הפנסיונים בישראל - 2012 מול 2002", אשר ערך השוואה לגבי מידת הכיסוי בהסדרים הפנסיוניים של שכירים ועצמאיים בישראל בין השנים 2012 ו-2002 בעקבות החלת חוק פנסית החובה.
המחקר נערך על-ידי פרופ' לאה אחדות, פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי וירדן קידר במסגרת התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים.
בעקבות החלת החוק, אחוז העובדים המכוסים עלה בהדרגתיות וב-2012 עמד על כ-78 אחוזים. בקרב השכירים שיעור העובדים המכוסים עלה ב-2012 לאחוז גבוה אף יותר: 85 אחוזים מסך השכירים. עם זאת, מספר העובדים שנותרו עדיין ללא הסדר פנסיוני כלשהו הסתכם ב-2012 בכ-550 אלף פרטים (שכירים ועצמאים).
על-פי המחקר, הירידה בחוסר הכיסוי אינה אחידה ומשפיעה באופן שונה על ענפים ואוכלוסיות שונות. כך נמצא כי בענף עוזרי\ות בית, בו אחוז חוסר הכיסוי הפנסיוני היה מלא לפני החלת החוק, ירד בין 2002 ו-2012. עם זאת, עדין רוב עוזרי\ות הבית נותרו ללא הסדר פנסיוני: מדובר על 61% מהשכירים בקבוצה זו. ענפים נוספים שמאופיינים בכיסוי נמוך הם ענף הבנייה וענף האירוח והאוכל המהווים ביחד כ-9% מסך העובדים, בהם נותרו כ-40% מהעובדים ללא כיסוי פנסיוני. זאת בניגוד לענף התעשיה, המהווה 14% מסך העובדים, בו חלה ירידה משמעותית לרמה של 14%. גם בקרב העצמאים חלה עליה בשיעור הפרטים המכוסים בהסדר פנסיה כלשהו, אך בקרבם מספר גבוה של פרטים נותר ללא הסדר פנסיוני: מדובר על כ-206 אלף עצמאים שדווחו על כך שאין להם הסדר פנסיוני.
בהסתכלות על-פי קבוצות אוכלוסייה ניתן לראות כי שיעור העובדים (שכירים ועמצאים) ללא כיסוי ירד באופן משמעותי בקרב היהודים הוותיקים והעולים, ב-25 ו-31 אחוזים בהתאמה. אומנם גם בקרב הערבים עלה שיעור העובדים המכוסים בהסדר פנסיוני, אך בקרבם מספר השכירים והעצמאים שנותרו ללא כיסוי הוא עדין גבוה - והוא עומד על 165 אלף עובדים.
המחקר בדק גם את ההסתברות היחסית להיות מכוסה בהסדר פנסיוני כלשהו. נמצא כי ב-2002 ההסתברות של שכיר להיות מכוסה הייתה פי 11.8 מזו של עצמאי, והיא עלתה לפי 13 ב-2012. בענף אירוח ואוכל ההסתברות ב-2002 הייתה כשליש יחסית לשכיר מקביל בתעשיה, והיא עלתה לכמחצית ב-2012. בקרב הערבים ההסתברות היחסית בהשוואה ליהודים ותיקים הייתה 0.4 ב-2002 אך היא ירדה ל-0.3 ב-2012; זאת מעבר להשפעה שיש לענף בו הם עובדים, למבנה גיליהם, לסטטוס בעבודה (שכיר או עצמאי) ולמקום מגוריהם (פריפריה או מרכז). הסבר אפשרי הוא רמת ציות נמוכה יותר לצו ההרחבה של המעסיקים בעת העסקת עובדים מהמגזר הערבי.
