|
תאריך:
|
21/12/2014
|
|
|
עודכן:
|
21/12/2014
|
+איחוד שבונה ופילוג שהורס
|
08:54 22/12/14 | ראובן לייב | לרשימה המלאה
|
אם כדי לשרוד, ואם כדי סתם להתחזק - נוטות המפלגות להצטרף לגושים מלוכדים. לעומתן מאיים הכיליון על אלה שהתפלגו ושנותרו חלשות מכדי לשרוד
|
|
ציפי לבני, יצחק הרצוג. האיחוד יציל מכיליון? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
+הפערים בחברה: על נתונים ותועמלנים
|
07:48 22/12/14 | אהוד פרלסמן | לרשימה המלאה
|
בעוד שנתוני דוח העוני מוכיחים כי מצטמצם הפער בין העניים לעשירים, וישראל הופכת לחברה שוויונית יותר, ממשיכים תועמלני השמאל לספר לנו שהעושר נשאר כולו אצל העשירים, ושאנחנו עם עבדים מזה רעב
|
|
עוני. המצב לא השתפר [צילום: פלאש 90]
|
|
|
+אורי בנק ירוץ ברשימת הבית היהודי
|
00:29 22/12/14 | עידן יוסף
|
אורי בנק הודיע כי יתמודד על מקום ברשימת הבית היהודי לכנסת. בנק היה מנהל סיעת “האיחוד הלאומי” בכנסת ומספר 5 ברשימה לכנסת ה-18. בשלוש מערכות בחירות שימש יו”ר הנהלת מפלגת “מולדת”. מוקדם יותר הודיע חוקר הציונות הדתית פרופ' אשר כהן על התמודדותו במרוץ.
|
+לפיד: איפה הכסף? אצל חברי מרכז הליכוד
|
22:57 21/12/14 | עידן יוסף
|
יושב-ראש יש עתיד, יאיר לפיד, אומר כי התשובה לשאלה איפה הכסף היא אצל חברי מרכז ליכוד ואינטרסנטים. במענה לשאלת גולש בשיחוח בפייסבוק, אמר לפיד כי נסיונו להעביר כסף מהחברות הממשלתיות ומקק"ל הוא שגרם להפלת הממשלה, וכי הזהירו אותו שכך יקרה. "אמרו לי: נגעת בציפור הנפש של ממשלת ישראל - חברי מרכז, מקושרים ומקורבים. שם הכסף ועם אומץ אפשר להעביר אותו לאזרחי ישראל", דבריו.
|
+רגב: לפיד מבסס את הקמפיין על הטחת האשמות באחרים
|
21:06 21/12/14 |
|
חברת הכנסת מירי רגב אמרה כי יאיר לפיד פיזר הרבה ססמאות, אך לא עשה דבר וחצי דבר, ועכשיו אין לו קבלות להציג לציבור וחבל. "ברור מאוד שלפיד בונה את קמפיין הבחירות שלו על הטחת אשמה באחרים. מוטב לו קודם להסתכל במראה ולעשות חשבון נפש", אמרה. חברתה למפלגה ציפי חוטובלי אמרה כי מי שהיה אמון על תיק האוצר בשנתיים האחרונות ראוי שיאשים אך ורק את עצמו ביוקר המחיה. הדברים נאמרו בתגובה להאשמות שהטיחה יש עתיד בראש הממשלה בנימין נתניהו בהן הואשם בגרימת בעיות כלכליות.
|
+מסמך פנימי בש"ס: "הפשוטים והעממיים - לאלי ישי"
|
20:39 21/12/14 |
|
ניתוח שנכתב בש"ס, שנחשף בחדשות2, מראה עד כמה גדול החשש במפלגה מ אלי ישי וממפלגתו החדשה "העם איתנו". במסמך הפנימי נכתבו השמצות כלפי המצביעים שיערקו למפלגת "העם איתנו" של ישי, שכונו "פשוטים ועממיים". בש"ס מכחישים שהכינו את המסמך.
|
+העתירה לגבי הליכוד תידון ביום ד'
|
20:34 21/12/14 |
|
חברי חוג "דרכך-דרכנו" עתרו לביהמ"ש המחוזי בת"א בית המשפט המחוזי בתל אביב ידון ביום רביעי בעתירה המבקשת להפריד את ההתמודדות להנהגת הליכוד מן ההתמודדות על מקום ברשימה לכנסת. את העתירה הגישו חברי חוג "דרכך-דרכנו" בראשות אלי קורנפלד.
|
וינשטיין מונע מינוי מפכ"ל ונציב שב"ס |
|
1 |
|
|
רק בממשלה שלומיאלית כמו הנוכחית ניתן ליועץ המשפטי לצאת בהצהרות ולשלול ממנה למשול.
יש למנות לאלתר ולשים זין על היועץ לך ברח.... |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רחובות |
|
|
2 |
|
|
לעוף מתפקידו הוא הוא יקבע מה מותר ומה אסור? מי הסמרטוט הזה בכלל ממשלה היא ממשלה עד ליום האחרון לקיומה. אולי יאמר לנו הרופס המשפטי ווינשטיין ואם צריכה חלילה להתקבל החלטה של יציאה למלחמה אז מה? אז ימתינו לעוד פליטת נפיחה שלך מר כלום ושום דבר. היועץ המשפטי הגרוע בתולדות ישראל, נפל שלא היה כדוגמתו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צורי |
|
|
3 |
|
|
|
|
|
|
|
רמזים מכוונים להתנהלות נכונה! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מ. |
|
|
4 |
|
|
היום כבר אפשר או מותר לחשוב שכל מי שהיה מעורב אי פעם בהגנתו של העבריין אולמרט ידע על מעלליו וחיפש ללקוחו תשובות שיכסו על פשעיו . אני בתוכי תוהה האם זה הגיוני שאחד כזה יופיע בראש רשימת התביעה הפלילית בישראל אחד , שביכולתו למנוע חקירות או לבטל את משמעותן כמעט אך ורק על פי רצונו .
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ישמעאל |
|
|
5 |
|
|
|
|
6 |
|
|
אין ליועץ המשפטי שום סמכות להורות לשרים ו/או לממשלה. לכל היותר הוא רשאי לתת חוות דעת, ואם הממשלה תרצה - היא תקבל אותה, אם היא לא תרצה - היא לא תקבל אותה. פקיד לא יכול לתת הוראות לממונים עליו. ה"חוכמה" שליועץ המשפטי יש סמכויות כאלו היא מורשת מתקופתו של אהרון ברק, ואין לה שום בסיס חוקי.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ישראל בר-ניר |
|
|
7 |
|
|
ההנחה שמעלה הכותב כי צפויה הארכת כהונת המפכל ונציב שבס שגויה ומטעה
החוק קובע כי הממשלה בהמלצת השר לביטחון פנים ממנה מפכל לשלש שנים עם אופציית הארכה בשנה
כלומר
הארכת כהונה נוספת מצריכה חוק שיסמיך הממשלה להאריך הכהונה מעבר למה שנקבע 4 שנים
כדי לחוקק חוק צריך להביאו בפני מליאת הכנסת להצבעה
הכנסת כידוע פוזרה
ולכן אין מי שיצביע על החוק
לכן הפיתרון שסגן המפכל ישמש כממלא מקום מפכל עד בחירת מפכל על ידי הממשלה שתוקם |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
המצב החוקי |
|
|
8 |
|
|
תקום ממשלה ימנית רחבה והיא תמנה אישים הרצויים לה. אלה הקיימים שלבו ידיים וחברו לציר הרשע. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טוב להמתין |
|
|
9 |
|
|
"למרות שהממשלה נהנית מכל הסמכויות לפני הבחירות נקבע בפסיקה שעליה לפעול באיזון עדין" - הפרוש למרות שיש חוק בית המשפט בפסיקותיו קובע חוקים!!! ומה לגבי האיזונים של בית המשפט או של הרועץ??? "תשתית הממשל המיוחדת המאפיינת ממשלה בתקופת מעבר" - אינו מופיע בשום חוק. אלו הן החלטות בית המשפט שעיקר דאגתו הוא לפגוע במשילות המדינאים שנועדו לכך, ולהעביר כוח לעצמו. בינתיים המדינה צריכה להפסיק לתפקד. "הרי שעדיין קיים חשש, כי ביצוע המינויים בתקופה זו ייתפס מבחינה ציבורית כניסיון להכריע ערב הבחירות בסוגיה שראוי להותיר לידי הממשלה הבאה, דבר העלול להעלות חשד לפגם בהליכי המינוי גם אם, לגופם, לא דבק בהם כל פגם". - מה לגבי המינויים של בית המשפט ושל היועץ המשפטי אשר כולם הפוליטיים??? בהנחיית "הדמוקרט הגדול" אהרון ברק, הפך "היועץ" המונחה על ידי בית המשפט, לרודן מטעם רודן העל האמיתי הלא הוא בית המשפט. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפרף |
|
|
10 |
|
|
עם קום המדינה ממשלתה הזמנית של מדינת ישראל העצמאית התכונה להשאיר את הפיקוח על הליכים פליליים בידי שר המשפטים. התובע הכללי לא הוזכר כלל, דובר על תפקיד שונה - עובד מדינה שיכונה "היועץ המשפטי לממשלה", שתפקידו להגיש לממשלה על פי דרישתה חוות דעת משפטיות לא מחייבות. עם כינונה של הממשלה הקבועה רצה ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון משקל כנגד משרד המשפטים שהיה בידי שר המשפטים פנחס רוזן מהמפלגה הפרוגרסיבית. תפקידו היה לתת יעוץ משפטי לממשלה ולרשויות השלטון ליצג את המדינה בפני בית המשפט. כיום היועץ המשפטי לממשלה הוא גם התובע הכללי ומחזיק כח ריכוזי מאוד, סמכויות רחבות היקף במידה שאין כמותן במשטרים דמוקרטיים אחרים. הוא גם בעל כוח פיקוחי, הוא מבקר באם הממשלה מקיימת את החוק. בידיו סמכות להתערב בשיקול דעתן של רשויות שלטון אחרות. לבקש את יושב ראש הכנסת ליטול חסינות מחבר כנסת. השתלשלות הגדרת תפקידו של היועץ המשפטי הוא ספור השתלטות בית המשפט על שתי הרשויות האחרות.
*היועץ המשפטי הראשון יעקב שמשון שפירא (1950-1948), שאף להגדיל סמכויותיו ושכנע את שר המשפטים פנחס רוזן, שעליו להעביר לידיו גם את סמכויות התביעה. בכך ממשלת ישראל העניקה סמכויות נרחבות לעובד מדינה שאינו נבחר ציבור ואינו נושא באחריות כלפי הציבור. זוהי סטיה חדה מהדגם הבריטי אותו התכונה הממשלה לשמר בו היה התובע הכללי חבר פרלמנט שנשא באחריות הציבורית הנובעת מכך. אלא שבתקופה זו עדיין היתה כפיפות וזהות שאינטרסים מוחלטת בין היועץ לממשלה לבין הממשלה אשר היתה רשאית לפטרו.
*חיים כהן (1960-1950) כיהן חודשים אחדים הן כשר המשפטים והן כיועץ המשפטי לממשלה (בטרם הורכבה הקואליציה). משאיבד את משרת שר המשפטים עקב החזרתה משיקולים קואליציונים לפנחס רוזן, ניסה להיות עצמאי ותבע את חבר הכנסת מהקואליציה מבלי להודיע על כך לממשלה. עתון הארץ – זה העתון המצדד כיום ב"שלטון החוק" של היועץ המשפטי ביקר קשות את המהלך בטענה שיש לרסן את היועץ על ידי כך שאו שיהפך לשר נושא באחריות או יהיה כפוף מוחלטות לשר המשפטים.
*גדעון האוזנר (1962-1960), דרש עצמאות מוחלטת, בלחצו קמה ב- 1962 ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט. הועדה קבעה שהיועץ המשפטי הוא "חופשי ועצמאי" אם כי עליו להתייעץ עם שר המשפטים, במידה והשר חולק על דעתו יש לו זכות וטו וזכותו ליטול לעצמו את סמכויותיו של היועץ המשפטי. יחד עם זאת הועדה ניסתה לכונן את מעמדו החוקתי של היועץ המשפטי לממשלה כפקיד ציבור בעל שיקול דעת שיפוטי העומד בראש מערכת התביעה הכללית.. כאן לראשונה נקבעה הזהות שבין משרת התובע הכללי ליועץ המשפטי, כיון שלדעת הועדה או לדעתו של אגרנט, ריכוזיות זו הינה ראויה...בתור התובע הכללי עליו ליצג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק.ולעמוד בראש התביעה הכללית. בתור היעוץ המשפטי לממשלה עליו לתת ייעוץ משפטי לממשלה ולרשויות הממלכתיות האחרות. כמו כן ייעוץ וסיוע לממשלה בהכנת חקיקה. לדעת בית המשפט ולדעתו בלבד, על היועץ המשפטי להיות בעמדת כח חזקה יותר מהממשלה, כדי שלאליטות השלטוניות לא תוכלנה להשתמש במערכת והתביעה וגם הייעוץ... למטרות אינטרסנטיות. הנחת היסוד המובלעת כאן היא שלמוסדות השלטוניים הנבחרים להם בלבד אינטרסים אנוכיים, משמע עניינם אינו קידום מדיניות לטובת המדינה. לשיטת בית המשפט משילותן של האליטות השלטוניות הנבחרות היא פגיעה ביסודות הדמוקרטיים המערכת המשפטית לעולם נקיה מאלו, ורק בית המשפט מציל את הדמוקרטיה...כך בהקצנה עיוות את מהותה של הדמוקרטיה, בית המשפט הוא הגוף |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפרף |
|
|
11 |
|
|
כך בהקצנה עיוות את מהותה של הדמוקרטיה, בית המשפט הוא הגוף אשר מעצם הגדרתו הינו לא דמוקרטי אשר כופה את דעתו הבלעדית. תוך כדי פסילת המערכת המדינית עשה את שהוא פוסל באחרים נטל את השררה. באשר לכפל התפקידים של היועץ, משרתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה דומה לזו של התובע הכללי במדינות בהן היא קיימת וטעות היא להשוות בינהן. התובע הכללי שם הוא אישיות פוליטית והוא חלק מהממשלה. אחריותו היא בקביעת מדיניות תביעה ולא בידיו ההחלטות חקירה והעמדה לדין של מקרים מוגדרים.
*מאיר שמגר (1975-1968), לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי. בשנת 1968 הוכנס לחוק יסוד הממשלה תיקון בו נקבע כי "שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, הנתונה על פי אותו חוק לעובד מדינה". זמן קצר לאחר מכן, נסע שמגר בשליחות ושר המשפטים שפירא התכון כנהוג להחליפו. שמגר טען שסמכויות היועץ המשפטי לממשלה הנן "בעלות אופי שיפוטי", והשר אינו יכול ליטול אותן לעצמו. התפישה לפיה העומד בראש התביעה (כיון שהיועץ הוא גם תובע...)– שהינה צד ובעלת עניין בכל תיק פלילי גם ממלא תפקיד שיפוטי ולא תפקיד של עריכת דין, זרה להגדרה של משפט. השר שפירא ויתר על הזכותו ליטול לעצמו את סמכויותיו, ובכך השמיט מידיו אמצעי חשוב להבטחת הכפפותו של היועץ לממשלה. לשמגר נתאפשר להנהיג שינוי מהותי בהגדרת המשרה: לפיה היועץ הינו שופט שומר צעדי הממשלה. לפי השקפתו, היועץ המשפטי ממלא תפקיד שיפוטי ועליו להיות הפוסק שלה בענייני משפט. אם דעתו אינה נוחה מצעדי הממשלה, הרי שזכותו לסרב לייצגה או אף לשלול מעורכי הדין האחרים במשרדו רשות לעשות כן. בשל אותה תפישה החליט שעליו אף ליזום מהלכים. על כן, נהג לפרסם את חוות דעתו המשפטית, והפיצה כנורמה מחייבת. כך צבר מאות חוות דעת משפטיות המשמשים את פקידי משרד המשפטים. מעורבות היתר שלו בפיקוח על פעולותיה של הממשלה גם הובילה אותו לתחומי הפעילות העיקריים של הממשלה אלו הם דוקא התחומים הפוליטיים ובהמשך אף הדיפלומטיים ולא שיפוטיים, אשר הושא לא היה אמור לעסוק בהם, שעד אז היו סגורים בפני היועץ המשפטי אלא אם כן נדרשה חוות דעתו. דרך פעולה זו התאימה לו מבחינת העוצמה שהוא החזיק אך גם לרצון בית המשפט להשתלט על עניני המדינה, ושלתוכו הוא עתיד להשאב בתיזמון המתאים על פי שיטת הותק להיות לימים גם נשיא בית המשפט העליון.
*אהרן ברק (1978-1975) המשיך בהרחבת התפקיד. הוא נקט בהליכים הפליליים נגד כמה מן האישים בצמרת מפלגת העבודה . כך נשתרשה הדעה –שרק יועץ משפטי בלתי תלוי באמת, וחף מכל שיקול פוליטי, מסוגל להילחם בשחיתות השלטון. אותה פעולה היא תפקידו של התובע הכללי ללא כל קשר להיותו או כמוטב אי היותו יועץ משפטי. אלא שלדעת אהרון ברק, סמכותו של היועץ המשפטי הינה לפסוק מה חוקי, וגם לאכוף פסיקתו. כאשר הגיש כתב אישום נגד אישיות ציבורית ממפלגה בקואליציה, הודיע על הענין לשרים הנוגעים רק לאחר מעשה. כפועל יוצא מתפישתו את תפקידו: שופטים אינם נועצים בפוליטיקאים לקבלת ההחלטותיהם. לאחר המהפך הפוליטי בשנת 1977 ברק נאתר לבקשת ראש הממשלה החדש מנחם בגין להשאר בתפקידו. עניין זה נוצל מאוחר יותר על ידי הממסד המשפטי להגדרת תפקיד היועץ כא-פוליטי שאינו בר החלפה על ידי ממשלה מכהנת. בשל שיקולי הרכבת קואליציה מנחם בגין שמר את תיק שר המשפטים זמנית לעצמו אך האציל את סמכויות הניהול בידי היועץ ברק שהוזמן להשתתף בכל ישיבות הממשלה. ברק מיהר לנצל את המצב לכדי קביעת המדיניות הממשלתית כולל בענייני החוץ. מאוחר יותר בהיותו שופט בית המשפט ה |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפרף |
|
|
12 |
|
|
כך בהקצנה עיוות את מהותה של הדמוקרטיה, בית המשפט הוא הגוף אשר מעצם הגדרתו הינו לא דמוקרטי אשר כופה את דעתו הבלעדית. תוך כדי פסילת המערכת המדינית עשה את שהוא פוסל באחרים נטל את השררה. באשר לכפל התפקידים של היועץ, משרתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה דומה לזו של התובע הכללי במדינות בהן היא קיימת וטעות היא להשוות בינהן. התובע הכללי שם הוא אישיות פוליטית והוא חלק מהממשלה. אחריותו היא בקביעת מדיניות תביעה ולא בידיו ההחלטות חקירה והעמדה לדין של מקרים מוגדרים.
*מאיר שמגר (1975-1968), לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי. בשנת 1968 הוכנס לחוק יסוד הממשלה תיקון בו נקבע כי "שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, הנתונה על פי אותו חוק לעובד מדינה". זמן קצר לאחר מכן, נסע שמגר בשליחות ושר המשפטים שפירא התכון כנהוג להחליפו. שמגר טען שסמכויות היועץ המשפטי לממשלה הנן "בעלות אופי שיפוטי", והשר אינו יכול ליטול אותן לעצמו. התפישה לפיה העומד בראש התביעה (כיון שהיועץ הוא גם תובע...)– שהינה צד ובעלת עניין בכל תיק פלילי גם ממלא תפקיד שיפוטי ולא תפקיד של עריכת דין, זרה להגדרה של משפט. השר שפירא ויתר על הזכותו ליטול לעצמו את סמכויותיו, ובכך השמיט מידיו אמצעי חשוב להבטחת הכפפותו של היועץ לממשלה. לשמגר נתאפשר להנהיג שינוי מהותי בהגדרת המשרה: לפיה היועץ הינו שופט שומר צעדי הממשלה. לפי השקפתו, היועץ המשפטי ממלא תפקיד שיפוטי ועליו להיות הפוסק שלה בענייני משפט. אם דעתו אינה נוחה מצעדי הממשלה, הרי שזכותו לסרב לייצגה או אף לשלול מעורכי הדין האחרים במשרדו רשות לעשות כן. בשל אותה תפישה החליט שעליו אף ליזום מהלכים. על כן, נהג לפרסם את חוות דעתו המשפטית, והפיצה כנורמה מחייבת. כך צבר מאות חוות דעת משפטיות המשמשים את פקידי משרד המשפטים. מעורבות היתר שלו בפיקוח על פעולותיה של הממשלה גם הובילה אותו לתחומי הפעילות העיקריים של הממשלה אלו הם דוקא התחומים הפוליטיים ובהמשך אף הדיפלומטיים ולא שיפוטיים, אשר הושא לא היה אמור לעסוק בהם, שעד אז היו סגורים בפני היועץ המשפטי אלא אם כן נדרשה חוות דעתו. דרך פעולה זו התאימה לו מבחינת העוצמה שהוא החזיק אך גם לרצון בית המשפט להשתלט על עניני המדינה, ושלתוכו הוא עתיד להשאב בתיזמון המתאים על פי שיטת הותק להיות לימים גם נשיא בית המשפט העליון.
*אהרן ברק (1978-1975) המשיך בהרחבת התפקיד. הוא נקט בהליכים הפליליים נגד כמה מן האישים בצמרת מפלגת העבודה . כך נשתרשה הדעה –שרק יועץ משפטי בלתי תלוי באמת, וחף מכל שיקול פוליטי, מסוגל להילחם בשחיתות השלטון. אותה פעולה היא תפקידו של התובע הכללי ללא כל קשר להיותו או כמוטב אי היותו יועץ משפטי. אלא שלדעת אהרון ברק, סמכותו של היועץ המשפטי הינה לפסוק מה חוקי, וגם לאכוף פסיקתו. כאשר הגיש כתב אישום נגד אישיות ציבורית ממפלגה בקואליציה, הודיע על הענין לשרים הנוגעים רק לאחר מעשה. כפועל יוצא מתפישתו את תפקידו: שופטים אינם נועצים בפוליטיקאים לקבלת ההחלטותיהם. לאחר המהפך הפוליטי בשנת 1977 ברק נאתר לבקשת ראש הממשלה החדש מנחם בגין להשאר בתפקידו. עניין זה נוצל מאוחר יותר על ידי הממסד המשפטי להגדרת תפקיד היועץ כא-פוליטי שאינו בר החלפה על ידי ממשלה מכהנת. בשל שיקולי הרכבת קואליציה מנחם בגין שמר את תיק שר המשפטים זמנית לעצמו אך האציל את סמכויות הניהול בידי היועץ ברק שהוזמן להשתתף בכל ישיבות הממשלה. ברק מיהר לנצל את המצב לכדי קביעת המדיניות הממשלתית כולל בענייני החוץ. מאוחר יותר בהיותו שופט בית המשפט ה |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפרף |
|
|
|
|
|
* יצחק זמיר (1986-1978) קיבל כמובנת מאליה את משרה בעלת עוצמה על הנורמות שהשאיר אהרון ברק והתערב בהחלטות ממשלה גם כשלא היה בהן דבר שנגד את החוק. גם הוא ניצל את היותו המיצג המשפטי להטלת מורא. כך בתוקפנותו ניצל מעמדו למעשים פוליטים משהוזכר לו כי תפקידו לעזור לממשלה להוציא לפועל את מדיניותה בדרך חוקית , הגיב כאילו אין זה מן היושר. הוסיף לדרישה הקודמת להתיחסות אל דעתו כאל פסק דין, את זכותו לא ליצג את המדינה אם תסרב ואת האיסור לשכור עורך דין אחר. זאת למרות חוסר הסיס החוקי לכך.
*יוסף חריש (1993-1986) ב1993 הוגש כתב אישום נגד שני חברי ממשלה ממפלגה בקואליציה. היועץ דרש לפטרם ראש הממשלה יצחק רבין סרב מאחר שרוב נבחרי הציבור נדרשים להתפטר רק לאחר הרשעתם, ושום חוק אינו קובע מפושות מתי על שר להתפטר. גם חוק שהיה אמור להיכנס לתוקפו קבע כי שרים יתפטרו רק לאחר שהורשעו. היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש סרב ליצג את ראש הממשלה בבג"ץ על שום אי חוקיות עמדתה לדעתו. על פרקליטת המדינה דורית בייניש הוטל תפקיד כפול לייצג הן את היועץ המשפטי והן את ראש הממשלה. אהרן ברק שהיה בעת ההיא סגן נשיא בית המשפט העליון, קבע שהשאלה אינה באם חרג חריש מסמכויותיו בסרובו לייצג את הממשלה, אלא האם החוק מתיר לראש הממשלה להתעלם מחוות דעתו של היועץ המשפטי.. הממשלה טענה שכפל תפקידים זה מונע את יצוגה הנאות. אהרון ברק טען שהממשלה זכתה הייצוג מיטבי, על היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו. לשיטתו היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת דעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה. בכך קבע כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה... אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט. בית המשפט העליון הגדיר את היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי והכי חשוב: היועץ הינו כפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד תוך ביטול שיקולים פוליטיים של השלטון. מעתה כוחו של היועץ המשפטי נעשה חסר גבולות. כנהוג עד אז אם עניין אי חוקיותו של מהלך זה או אחר אינו חד משמעי ולדעת הממשלה אין במעשיה דבר עברה היא יכלה לא לקבל המלצותיו ולהגן על עצמה בבית המשפט, שכן גם בין משפטנים קימים חלוקי דעות. משבית המשפט העליון קבע את מוחלטותה של חוות דעת היועץ, הוסרה גם מגבלת הצניעות של בעל משרה המודע לשיקולים אחרים. בפסיקתו השתלטנית של אהרון ברק וחזרתם של משפטנים על כל דבריו, החסרונות: או שהיועץ כמי שמקורב אצל הרשות ומייעץ לה יתקשה בחקירתה או בהעמדה לדין, או כפי שמתגלה במציאות, יועצים משפטיים מונעים להראות עצמאיים ובכך אינם מסייעים לממשלה להשיג מטרותיה במסגרת החוק ואינם מייצגים אותה כראוי בבית המשפט.
בנסיון לתקן את המעוות מינה שר המשפטים צחי הנגבי ועדה בראשות לא אחר מהשופט מאיר שמגר, אותו מאיר שמגר שבהיותו היועץ המשפטי היה האחראי לחלק מהותי מהקילקולים. הוא החזיר את קביעתו של השופט אגרנט שהסמכות האחרונה בשאלת מדיניות היא של הממשלה, ועצתו של היועץ המשפטי אינה מחייבת אותה עוד קודם להכרעת בית המשפט. אלא ששמגר פסל חלוקת תפקידים כיון שלדעתו חלוקה של סמכויות עלולה ליצור תחרות של מאבקי כוח מיותרים וסירבול ואף כפילויות וחוסר עקיבות במערכת.. לפתרון הבעיות המליץ "כי ייעשו מאמצים למתן את המתחים הפנימיים". התוצאה שהבעיות לא נפתרו אלא אף הוחרפו. הועדה לא הציעה דרך לתיקון מעוות זה של התעלמות ממהות השפיטה הבנויה על בחינה והכרעה בין צדדים מנוגדים אשר צריכים להיות מיוצגים ולהשמע. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפרף |
|
|
13 |
|
|
כך בהקצנה עיוות את מהותה של הדמוקרטיה, בית המשפט הוא הגוף אשר מעצם הגדרתו הינו לא דמוקרטי אשר כופה את דעתו הבלעדית. תוך כדי פסילת המערכת המדינית עשה את שהוא פוסל באחרים נטל את השררה. באשר לכפל התפקידים של היועץ, משרתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה דומה לזו של התובע הכללי במדינות בהן היא קיימת וטעות היא להשוות בינהן. התובע הכללי שם הוא אישיות פוליטית והוא חלק מהממשלה. אחריותו היא בקביעת מדיניות תביעה ולא בידיו ההחלטות חקירה והעמדה לדין של מקרים מוגדרים.
*מאיר שמגר (1975-1968), לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי. בשנת 1968 הוכנס לחוק יסוד הממשלה תיקון בו נקבע כי "שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, הנתונה על פי אותו חוק לעובד מדינה". זמן קצר לאחר מכן, נסע שמגר בשליחות ושר המשפטים שפירא התכון כנהוג להחליפו. שמגר טען שסמכויות היועץ המשפטי לממשלה הנן "בעלות אופי שיפוטי", והשר אינו יכול ליטול אותן לעצמו. התפישה לפיה העומד בראש התביעה (כיון שהיועץ הוא גם תובע...)– שהינה צד ובעלת עניין בכל תיק פלילי גם ממלא תפקיד שיפוטי ולא תפקיד של עריכת דין, זרה להגדרה של משפט. השר שפירא ויתר על הזכותו ליטול לעצמו את סמכויותיו, ובכך השמיט מידיו אמצעי חשוב להבטחת הכפפותו של היועץ לממשלה. לשמגר נתאפשר להנהיג שינוי מהותי בהגדרת המשרה: לפיה היועץ הינו שופט שומר צעדי הממשלה. לפי השקפתו, היועץ המשפטי ממלא תפקיד שיפוטי ועליו להיות הפוסק שלה בענייני משפט. אם דעתו אינה נוחה מצעדי הממשלה, הרי שזכותו לסרב לייצגה או אף לשלול מעורכי הדין האחרים במשרדו רשות לעשות כן. בשל אותה תפישה החליט שעליו אף ליזום מהלכים. על כן, נהג לפרסם את חוות דעתו המשפטית, והפיצה כנורמה מחייבת. כך צבר מאות חוות דעת משפטיות המשמשים את פקידי משרד המשפטים. מעורבות היתר שלו בפיקוח על פעולותיה של הממשלה גם הובילה אותו לתחומי הפעילות העיקריים של הממשלה אלו הם דוקא התחומים הפוליטיים ובהמשך אף הדיפלומטיים ולא שיפוטיים, אשר הושא לא היה אמור לעסוק בהם, שעד אז היו סגורים בפני היועץ המשפטי אלא אם כן נדרשה חוות דעתו. דרך פעולה זו התאימה לו מבחינת העוצמה שהוא החזיק אך גם לרצון בית המשפט להשתלט על עניני המדינה, ושלתוכו הוא עתיד להשאב בתיזמון המתאים על פי שיטת הותק להיות לימים גם נשיא בית המשפט העליון.
*אהרן ברק (1978-1975) המשיך בהרחבת התפקיד. הוא נקט בהליכים הפליליים נגד כמה מן האישים בצמרת מפלגת העבודה . כך נשתרשה הדעה –שרק יועץ משפטי בלתי תלוי באמת, וחף מכל שיקול פוליטי, מסוגל להילחם בשחיתות השלטון. אותה פעולה היא תפקידו של התובע הכללי ללא כל קשר להיותו או כמוטב אי היותו יועץ משפטי. אלא שלדעת אהרון ברק, סמכותו של היועץ המשפטי הינה לפסוק מה חוקי, וגם לאכוף פסיקתו. כאשר הגיש כתב אישום נגד אישיות ציבורית ממפלגה בקואליציה, הודיע על הענין לשרים הנוגעים רק לאחר מעשה. כפועל יוצא מתפישתו את תפקידו: שופטים אינם נועצים בפוליטיקאים לקבלת ההחלטותיהם. לאחר המהפך הפוליטי בשנת 1977 ברק נאתר לבקשת ראש הממשלה החדש מנחם בגין להשאר בתפקידו. עניין זה נוצל מאוחר יותר על ידי הממסד המשפטי להגדרת תפקיד היועץ כא-פוליטי שאינו בר החלפה על ידי ממשלה מכהנת. בשל שיקולי הרכבת קואליציה מנחם בגין שמר את תיק שר המשפטים זמנית לעצמו אך האציל את סמכויות הניהול בידי היועץ ברק שהוזמן להשתתף בכל ישיבות הממשלה. ברק מיהר לנצל את המצב לכדי קביעת המדיניות הממשלתית כולל בענייני החוץ. מאוחר יותר בהיותו שופט בית המשפט ה |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפרף |
|
|
|
|
|
במצב כיום במדינת ישראל מוענקת לאדם אחד ליועץ המשפטי שאינו נבחר ציבור ושאינו מחויב לתת את הדין, הזכות החוקית לבטל מדיניות ממשלתית או אף להכתיב מדיניות משלו. סמכותו חלה על כל ההבטים של השלטון. הוא הקובע מי רשאי לכהן כשר במשרד מסוים ומי לא. כך התגלגלו העניינים בלא כל תוקף חוקי. הממונה על "שלטון החוק" פועל ללא כל סמכות חוקית. זהו אחד העיוותים הרבים של הדמוקרטיה הישראלית בידי מערכת משפט. עו"ד דוד ליבאי, פרופסור למשפטים ועורך דין פעיל שכיהן כשר המשפטים מטעם מפלגת העבודה, טען כי כל ניסיון להחליש את היועץ המשפטי "מערער את שלטון החוק" זוהי טענה של איש הממסד המשפטי ולא פוליטיקאי שמחוייב בראיה רחבה של השלטון. נשווה את הממשלה לאדם פרטי או בעל תפקיד או גוף מוסדי כלשהו, האם יבחרו אלה עורך דין ליעוץ או ליצוג אם הוא גם תובע? ועוד יותר אם הוא גם שופט? חמור מכל זהו חסול זכותו של בעל דין ליעוץ וליצוג משפטי לפי נקודת ראותו, זהו קעקוע יסודות המשפט. כיום אי מתן זכות לטיעון וליצוג נאות הינה נורמה בכל הערכאות. שופטים פוקדים על באי כוח של בעלי דין מה לטעון ומה לא בהתאם לתוצאה הרצויה להם במשחק המכור מראש, מעל לראשם של אלו האחרונים. כיום בישראל משפט ראוי לשמו על פי רוב כנורמה אינו קיים.
יש להוציא את משרת היועץ המשפטי לממשלה ממשרד המשפטים. המצב דומה לזה שהיה לבן גוריון מול המפלגה הפרוגרסיבית ששלטה במשרד המשפטים ולכן הקים בן גוריון את משרת היועץ כנגד משרד המשפטים. ניתן לכפיף למשל את המשרה למשרד ראש הממשלה. בכל מקרה יש לחזיר את המשרה לקשורה לכל ממשלה כפי שהיה עד אהרון ברק שהיה מקרה יוצא דופן כאשר מנחם בגין בקשו להשאר, וחסל סדר כהונת שבע השנים. גם כמובן להפרידה ממשרת התובע הכללי! על כל פנים אין לחזור על אותו דבר ההבל של הקמת ועדה בראשות שופט, לא מכהן ולא גמלאי. לשופטים אין כל כישורים וידע לא במנהל ציבורי לא במדינאות וניהול מוסדות מדינה, וגם אין להם ענין בכך. כל שמענין אותם הוא האדרת כוחם ויוקרתם, ולהם הערמה להשיג זאת בהנתן להם הזדמנות. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפרף |
|
|
יורם דורי
בתקופת בחירות כדאי לקורא המתעניין להוגיע עוד במעט את מוחו ולחשוב מי מרוויח ומי מפסיד מידיעה מסוימת בתקשורת. למשל בידיעות על סיכוי איחוד כחלון-לפיד. מי נמצא בירידה ורוצה להתאחד ומי חושב שהוא בעליה ואינו מתלהב
|
|
|
|
|
|
איציק וולף
שר הביטחון מגנה את שרת המשפטים לשעבר על שעירבה את הממשל האמריקני בעניינים הפוליטיים הפנימיים בישראל "ברור לכולנו כי אם ציפי לבני ובוז'י הרצוג היו בשלטון, כבר מזמן הייתה חמסטאן בגדה"
|
|
|
|
|
|
איציק וולף
ועדת הכספים של הכנסת אישרה את תקציבה של ועדת הבחירות המרכזית התקציב נמוך ב-5 מיליון שקלים מתקציבה של הוועדה בבחירות לכנסת ה-19 יו"ר הוועדה: לקדם את הדיגיטציה של הבחירות
|
|
|
|
|
|
מערכת אנשים ומחשבים
סטטוס שהופץ מטעמו בפייסבוק של השר הטלוויזיוני מכחיש "הסכם איחוד" בינו לבין ח"כ מירי רגב - וגרר תגובה מהשרה לעתיד (?) עצמה
|
|
|
|
|
|
עו"ד דוד סנדובסקי
האם תושפענה תוצאות הבחירות ב-17.3.2015 מהשינויים שהתרחשו בתקשורת הישראלית, שעברה באופן תהליכי-אבולוציוני מעיתונות כתובה ומשידורי רדיו וטלוויזיה - למולטימדיה רשתית דיגיטלית, בסייבר-ספייס הקיברנטי?
|
|
|