כאשר המחוקק משנה לקולא חלק ממרכיביה של עבירה פלילית, אך האיסור שבבסיסה נותר על-כנו, אין בכך כדי לבטל כתב אישום שהוגש על מעשה שהיווה את העבירה כפי שהייתה לפני השינוי. כך קובע (יום ה', 25.12.14) בית המשפט העליון.
השופט
נעם סולברג נדרש לשאלה, האם יש מקום להבחין בין מצב בו חיקוק המאוחר למעשה העבירה מבטל אותה לחלוטין, לבין מצב בו ההקלה היא חלקית - למשל בעונש או ביסודות העבירה. תשובתו חיובית: בעוד שבמקרה הראשון השינוי יצדיק את ביטולו של כתב האישום, במקרה השני הוא יצדיק לכל היותר הקלה בעונש.
סולברג מאמץ את עמדתו של השופט בדימוס, פרופ' דן ביין, ולפיה "כדי ליתן משמעות לאבחנה בין ביטול האיסור שבעבירה לבין שינוי, יש לדעתי לשאול את השאלה הבאה: האם ויתר המחוקק על ההגנה הניתנת באמצעות המשפט הפלילי לערך חברתי מסוים, או שמא נמשכת ההגנה על אותו ערך, אם כי במתכונת אחרת? לפי החלופה הראשונה, לפנינו ביטול האיסור שבעבירה, ולפי החלופה השנייה מדובר בשינוי עבירה".
להבחנה זו יש משקל מעשי רב, מציין סולברג: "ככל שתתקבל טענתו [של הנאשם] כי בוטל 'האיסור' הגלום בעבירה שביצע, הרי שהפליליות אשר דבקה בהתנהגותו 'תתנדף' בדיעבד כלא היתה. מנגד, אם 'רק' בשינוי מקל מדובר, לא יוכל אותו אדם לעתור אלא להפחתה מסוימת בעונשו.
"הבחנה זו מתבקשת לכאורה ממהות העניין, שכן לא הרי ביטולה של עבירה כהרי שינויה לקולא. במצב הראשון מדובר בתפנית נורמטיבית של ממש, וככזו יש בה כדי לדחוק לפינה אפילו את עקרון סופיות הדיון. אולם כאשר חלה בנורמה תמורה חלקית בלבד, אין הצדקה מספקת לפתיחת ההליך מחדש".
עוד קובע סולברג, כי ככלל - לא יהיה מקום להקלה בעונש כאשר השינוי נעשה בעבירות שהזמן גרמן, קרי: בעבירות שמלכתחילה נחקקו לפרק זמן מוגבל. זאת, משום שהשינוי למעשה מובנה בעבירה מיום חקיקתה, וביצועו בפועל אינו מלמד על שינוי ערכים המצדיק התערבות בהרשעה או בענישה.
הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לקבל את ערעורה של עיריית תל אביב ולקבוע, כי עו"ד ליאור חיימוביץ ישלם קנס חניה של 100 שקל, למרות שבין ביצוע העבירה לבין גזירת עונשו - הותר לתושבי תל אביב לחנות ללא תשלום בכחול-לבן. השופטים
אליקים רובינשטיין ו
עוזי פוגלמן הסכימו עם סולברג. את העירייה ייצגו עוה"ד
ג'ואי אש ואושרת פטל-רוזנברג.
