שופטת בית המשפט העליון
מרים נאור דחתה את הבקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון על פסק הדין שבו נדחה ערעורו של בני שמואל, שהורשע בעבירות מין בבתו ולעיכוב עונש המאסר שנגזר עליו. על-פי החלטתה יתחיל האב את עונש המאסר שנגזר עליו ב-31 בדצמבר 2014.
מדובר בפרשת הרשעת האב בפגיעה מינית בבתו בעת שזו הייתה כבת 10 עד 11 שנים. המתלוננת הדחיקה את האירועים במשך שנים רבות, ונזכרה בהם בעקבות חלום בשנת 1999, בו חלמה כי היא מקיימת יחסי מין עם אביה.
האב המורשע טען בפני בית המשפט העליון כי בפסק הדין הראשון, של השופטת (בדימ.)
עדנה ארבל שלו הסכימו השופטים
סלים ג'ובראן ו
חנן מלצר הוכרה לראשונה תיאורית הזיכרון המודחק כתיאוריה תקפה במשפט הישראלי, חרף היותה שנויה במחלוקת מדעית וחרף אי-עמידתה במבחנים המקובלים לראיות מדעיות.
לטענתו, במדינות אחרות התחבטו בתי המשפט בשאלת היחס שבין מחלוקת המומחים על-אודות תזה מדעית זו לבין קבילותה ומשקלה בהליך המשפטי, וכן כי במשפט המקובל "לא זוכה תיאוריית ההדחקה לאמון בלתי מסויג, באופן בו התקבלה תיאוריה זו בפסק הדין נשוא העתירה".
השופטת נאור ציינה בהחלטתה כי דין הבקשה להידחות. זאת, משום שעל-פי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, הרשות לדיון נוסף תינתן רק במקרים בהם פסק בית המשפט העליון הלכה חדשה, הסותרת הלכה קודמת של בית המשפט העליון או הלכה שמפאת קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף.
לדבריה, הן בית המשפט המחוזי, הן בית המשפט העליון מצאו כי אין מקום להידרש במקרה זה לשאלת קבילותה של תיאורית הזיכרון המודחק. "בסופו של דבר, פסק דינו של בית המשפט העליון התמקד בהערכת משקלה של עדות המתלוננת. אולם קביעותיו בעניין משקלה של העדות אינן מצדיקות קיומו של דיון נוסף", ציינה.
