עדיפות לחוק השבת רכוש השואה הישראלי

החוק להקמת החברה לאיתור והשבת של רכוש הנספים בשואה, גובר על חוקים שהוקמו בחו"ל בנוגע לרכוש הנמצא בישראל; קביעה אחרת תרוקן אותו מתוכנו. כך אומר (24.12.14) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גדעון גינת. גינת דחה את בקשתו של ארגון O.P.A.I.E היווני לקבל לידיו מניות של אוצר התיישבות היהודים שהוחזקו בארץ ישראל בידי יהודים מיוון שנספו בשואה. הארגון הוקם מכוח חוק יווני משנת 1946 כיורש של רכוש שנותר ללא יורשים, לצורך שיקום הקהילה שאיבדה בשואה כ-65,000 מבין 77,000 בניה. טענתו המרכזית של הארגון הייתה, כי מאחר שהוא הוקם 60 שנה לפני החברה להשבת הרכוש בישראל - הרי שהרכוש שנותר בארץ שייך לו. על כך אומר גינת: "אם נאמר כי רק משום העובדה שיוון הקדימה את ישראל בחקיקת חוק המורה מה יעלה בגורל נכסים של נספי שואה שהם אזרחיה, גובר החוק היווני על החוק הישראלי - הרי משמעות אמירה זו היא ריקוּן חוק נכסי הנספים מתוכנו". החוק הישראלי, הוא מזכיר, קבע במודע כללים השונים מדיני האזרחות או התושבות של הנספים. לדברי גינת, "לאור תכליתו של חוק נכסי הנספים, שהעיקרית בהן היא לפעול להשבת נכסים ליורשים שיאותרו, ולהשתמש בנכסים שלא יימצאו יורשיהם על-מנת לסייע לניצולי שואה החיים בישראל והזקוקים לכך, אני סבור כי לא ניתן לפרש את חוק נכסי הנספים ככזה שמחריג בהגדרתו נכסים שלא היו בישראל במועד רכישתם על-ידי נספי השואה או במועד פטירתם". הוא מדגיש, כי יש היגיון בטענותיו של הארגון היווני - אך לשון החוק אינה מאפשרת לקבל אותן. עם זאת, בסיומו של פסק הדין אומר גינת: "ראוי שבנסיבות המיוחדות של מקרה זה, בהן הנכסים מושא הערעור הם נכסים שלא היו בישראל במועד רכישתם, לא הובאו לישראל על-ידי הנספים בחייהם, ולא היו בישראל גם במועד פטירתם, תמצא המשיבה [החברה להשבת] פתרון, שיאפשר לסייע גם לאותם 200 יהודים החיים ביוון והמוגדרים כקורבנות ישירים של תקופת השואה, שלהבטחת רווחתם פועל המערער". את הארגון ייצגו עוה"ד צבי ברק ואלעד מן, ואת החברה - עוה"ד אופיר פורת ואוריה גרוס.