ראש עיריית ירושלים,
ניר ברקת, הוביל להתקשרויות בלתי תקינות של החברה העירונית אריאל (שהוא היו"ר שלה) עם חברת עיצוב במה להפקת מופע הפורמולה-1 שיזם בעיר בשנת 2013. ליקויים חמורים נתגלו לכל אורך הפרויקט, כולל תשלומים בלתי מוסברים וחריגות חוזרות ונשנות מחובת המכרזים. כך קובע (יום ב', 29.12.14)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא.
בתחילת 2012 העלה ברקת את הרעיון שחברת אריאל תפיק מרוץ מכוניות בעיר. לאחר שהוברר, כי לא ניתן לקיים מרוץ במסלול המוצע - לרגלי חומות העיר העתיקה - הוחלט להסתפק במופע ראווה. עלות המופע הסתכמה בסופו של דבר ב-15 מיליון
שקל. כבר במאי 2012 שימשו בפועל החברות עיצוב במה ובימות כמפיקות האירוע. עם זאת, רק בפברואר 2013 החלו העירייה ואריאל לפעול לשם הסדרה פורמלית של ההתקשרות עם חברות אלו.
"משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את דרך פעולתן של העירייה ושל חברת אריאל בכל הנוגע להתקשרות בפועל עם חברת עיצוב במה. התקשרות זו נמשכה זמן רב, ללא בדיקת חלופות, ללא פרסום מכרז פומבי וללא חתימה על הסכמי התקשרות", נאמר בדוח.
הדוח קובע: "השתלשלות הפעולות וסדר קבלת ההחלטות בעירייה ובחברת אריאל מציגים תמונה קשה, המעלה חשש כבד לאי-קיום חובת המכרז ולהעדפה לא ראויה. על פניו נראה, כי עיצוב במה פעלה וקידמה את מיזם הפורמולה בירושלים בשיתוף עם העירייה, ולאחר שהתקשרויות אלה בוצעו ועמדו כעובדה מוגמרת, החלו בעירייה ובחברת אריאל לקדם את ההתקשרות שלהן עם חברות אלו באופן מוסדר".
מצאו פטנט - בלתי חוקי משלא עלה בידי ועדת המכרזים של אריאל לאתר מומחה מתאים אשר יחווה דעתו באשר לשאלת היותן של חברות אלו בגדר "ספק יחיד" לצורך פטור ממכרז, פנתה החברה במרס 2013 ליועץ המשפטי שלה בבקשה למצוא פתרון משפטי אחר שיאפשר התקשרות עימן ללא מכרז. פתרון כזה נמצא בדרך של הקמת "מיזם משותף" להפקת האירוע שלא למטרות.
שפירא אומר: "משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את השימוש הפסול של עיריית ירושלים וחברת אריאל במתווה המיזם המשותף, שאין לו אחיזה בנורמות החוקיות החלות על מכרזי העירייה ועל אריאל. חמור לא פחות הוא אופן ההצגה של נתוני ההכנסות, היוצר מצג של חלוקה שוויונית אשר אינה מתקיימת בפועל".
למרות הנדרש בתקנות חובת המכרזים לגבי מיזם משותף, ולפיו מפיקי האירוע יתרמו ממקורותיהם סכום שאינו נמוך ממחצית עלות המיזם, הדבר לא נעשה. בהצעות התקציב חולקו ההכנסות לטובת המיזם באופן מלאכותי בין חברת אריאל ובין המפיקים, ובפועל חברות אלה לא תרמו כל הכנסות לטובת מיזם הפורמולה.
במסגרת המיזם המשותף אמורה הייתה אריאל לפקח על הניהול הכספי הכולל של הפרויקט. ואף על-פי כן, לא נמצאו אסמכתאות למעקב אחר הכנסות אלו, למעט דוח מכירת כרטיסים. רק בעקבות בקשות חוזרות של משרד מבקר המדינה נתקבלו מאריאל נתונים בדבר הכנסות מחסויות, אלא שאף הם היו חלקיים וללא אסמכתאות.
ברקת גייס תרומות אנונימיות תרומות אנונימיות שימשו חלק ממקורות התקציב למופע. כבר בדיון בלשכתו בספטמבר 2012 ציין ברקת, כי התקבלה תרומה בסך מיליון דולר. מפרוטוקול דיון מאפריל 2013 בלשכת ראש העירייה עלה, כי מנכ"ל עיצוב במה דרש שברקת ידאג למקור כספי נוסף בגובה 1.65 מיליון שקל. ברקת, שאמר באותו דיון "אני לא רוצה שהיזם יפסיד ולו שקל", גייס תרומה נוספת בסך מיליון שקל וזו הועברה למפיקים דרך קרן ירושלים.
בחוזה ההתקשרות בין חברת אריאל למפיקים הוסכם, כי חלקה של אריאל ישולם למפיקים אך ורק כנגד הצגת מסמכים על ידם, המעידים על הוצאה זהה. אולם בין האסמכתאות שהוצגו למשרד מבקר המדינה כהעברות תשלומים לחברה הזרה שביצעה את המופע, נמצאה העברה בנקאית לחברה זרה אחרת, העוסקת בכלל בשיווק דגמי רכבות ואין לה קשר למופע הפורמולה (הדוח מציין, כי פרט זה התגלה בבדיקה פשוטה באינטרנט). דווקא סירובה של עיצוב במה להיענות לבקשותיה החוזרות ולהעביר לידיה קבלות על התשלום שהעבירה לחברה האיטלקית היה צריך לעורר את חשדה של אריאל, אומר שפירא.
עוד נמצא, כי לאחר קיום האירוע הציגו המפיקים בפני חברת אריאל נתונים על הוצאות בסך 15.3 מיליון שקל. לאחר בדיקה אישר חשב חברת אריאל הוצאות בגובה 13 מיליון שקל בלבד, כיוון ששאר ההוצאות לא גובו בחשבוניות. לצורך אישור שאר התשלומים, הנפיקה עיצוב במה הצהרה, שלפיה נתנה בעצמה שירותים בפרויקט הפורמולה בגובה של 2.3 מיליון שקל, ועל סמך הצהרתה זו קיבלה את היתרה. שפירא מעלה את החשש שמדובר בהצהרה פיקטיבית, שמאחוריה לא היו הוצאות של ממש.
פרשת הבטונדות במעמד העברת התשלום עבור המופע לחברה הזרה עלתה דרישה של רשויות המס מחברת אריאל לשלם מס על התשלום. בעקבות זאת, החליטה העירייה להעביר את הכספים האמורים לעיצוב במה על-מנת שזו תעבירם לתשלום ישירות לחברה הזרה, באופן המעורר חשש ממשי שמטרת ההחלטה לא הייתה אלא להימנע מתשלום המס.
על-פי מכתבה מאפריל 2013 של החברה הזרה שביצעה את המופע, נדרש היה לתחום את מסלול המופע משני צדדיו במחסומי בטון (בטונדות) מסוג אחד, שהוא מוצר מדף באורך 6 מטרים, באיזורים שבהם קהל יכול לצפות באירוע. ב-12.5.13 פרסמה אריאל מכרז לרכישת בטונדות אלו. במכרז, אשר את התנאים לו גיבשה עיצוב במה, התבקשו ספקים להגיש הצעות מחיר לארבעה סוגים של מחסומי בטון - כולם שונים מאלה שביקשה החברה הזרה. למכרז ניגשה רק חברה אחת - עיצוב במה עצמה.
במסגרת הדיון בהצעה יחידה זו, הציגו נציגי אריאל והיועצת המשפטית שלה בפני ועדת המכרזים נתונים לא נכונים, וזו אישרה את ההתקשרות עם עיצוב במה. ב-28.5.13, שמונה ימים לאחר אישור זכייתה במכרז של עיצוב במה, הודיע מנכ"ל עיצוב במה לאריאל, כי החברה הזרה ביקשה מהמפיקים לפרוש מחסומי בטון מסוג אחד בלבד באורך 6 מטרים. חברת אריאל הסכימה לשינוי ורכשה 340 מחסומי בטון כאלו ב-2.3 מיליון שקל.
את המחצית השנייה של מחסומי הבטון שנדרשו לתיחום מסלול המופע, הייתה אמורה לשכור עיצוב במה מתקציב המיזם המשותף הכולל. שכירת מחסומי הבטון נעשתה מאותה החברה ממנה רכשה עיצוב במה את המחסומים במסגרת המכרז. נמצא, כי התשלום עבור שכירת מטר מחסום בטון ליומיים היה כמחצית מהתשלום עבור רכישת מטר מחסום בטון. "בדרך פעולה זו של חברת אריאל עלה, כי פיקחה באופן כושל על כספי הציבור והתעורר חשש חמור לפגיעה בכללי המינהל התקין, להפרת חובת נאמנות ולאי-עמידה בחובות ההגינות ותום הלב", קובע שפירא.
