בג"ץ שב ומאשר עקרונית (יום ד', 31.12.14) להרוס את בתיהם של מחבלים, תוך שהוא מדגיש שיש לעשות זאת במשורה ולבחון אמפירית האם אמצעי זה משיג את ההרתעה המבוקשת. פסק דין זה ניתן בנפרד מפסקי הדין שעסקו בהריסות פרטניות של בתי מחבלים שביצעו פיגועים בחודשים האחרונים.
פסק הדין ניתן בעתירה של שמונה גופי זכויות אדם, שביקשו לבטל את ההוראה המאפשרת את הריסת הבתים. במרכז פסק הדין עומדת הקביעה, לפיה ההריסה עולה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי, וזאת בניגוד לטענות העותרים. עוד אומרים השופטים, שוב בניגוד לעמדת העותרים, כי גם המשפט העברי מאפשר להשתמש בצורה חריגה בצעד זה.
רובינשטיין מצטט את האפיפיור השופט
אליקים רובינשטיין אומר, כי הריסת הבתים פסקה למשך כעשור וחודשה רק לנוכח התגברותו של טרור אכזרי; הוא מצטט את דברי האפיפיור פרנציקוס, שכינה את גל הטרור הנוכחי "רסיסים של מלחמת העולם השלישית". לדברי רובינשטיין, יש לפרש את האמנות הבינלאומיות עליהן חתומה ישראל "באופן שישמור על רוחן ויגשים את התכליות העומדות בבסיסן, אולם בד-בבד יאפשר למדינת ישראל להגן על ביטחון תושביה במובן הבסיסי ביותר", וכך נעשה בנושא הריסת הבתים.
לצד זאת אומר רובינשטיין: "עקרון המידתיות אינו מאפשר להמשיך להניח לעד כי בחירה באפשרות הדרסטית של הריסת בתים או אף אטימתם משיגה את המטרה המיוחלת של ההרתעה, בלא שיובאו יתר נתונים המאמתים השערה זו באופן שניתן להידרש אליו. מקובל עלינו כי ישנו קושי למדוד דבר זה, ובית משפט זה עמד על כך לא פעם. אולם כאמור, לטעמי, השימוש בכלי שהשלכותיו על קניינו של אדם גדולות, מצדיק עיון מתמיד בשאלה אם אכן הוא נושא פירות".
סולברג על "הבטן הרכה" השופט
נעם סולברג אמר, כי אין להתייחס לתקנה ככתבה אלא להפעלתה המצומצמת בפועל, וכי יש לזכור שאין המדובר בענישה אלא בהרתעה. "אין זאת אלא מן הפירות הבּאושים של הטרור הרצחני, שמוכרחים אנחנו באופן הזה לקדם הרתעה מפני מעשים מזויעים מעין אלו שתוארו בעתירות הפרטניות", הוא אומר ומוסיף:
"מחבלים מתאבדים הדגישו בפרידות המוקלטות מחיי העולם הזה את ההטבות שבהן יזכו משפחותיהם, כמעין פיצוי על לכתם, ואף תארו עד כמה המחשבה על הטובה שתצמח למשפחתם ליוותה אותם ממש בסמוך למעשה. בהציבם דגש מיוחד על בית משפחת המחבל, מסמנים אפוא ארגוני הטרור עצמם את 'הבטן הרכה' שבה הרתעה עשויה להועיל.
"מן המקובץ עולה, כי הריסת בתי מחבלים תוסיף לתחשיב העלות-תועלת שאותו עורך מחבל פוטנציאלי את הידיעה על כך שקרוביו ישלמו מחיר על מעשיו... אולם ההרתעה נועדה להשפיע לא רק במישרין על הלך-מחשבתו של המחבל, אלא גם להניעו ממעשיו באמצעות התערבות מצד בני משפחתו... החשש מפני הרס ביתה, נועד לרתום את משפחת המחבל הפוטנציאלי לממש את השפעתה לכיוון הרצוי, להניעהּ מלהעמיד לרשותו את מעגל התמיכה הקרוב, ובכך להטותו מלחבור לטרור או לממשו. הנה כי כן, ההרתעה תורמת, ולוּ גם במעט. המעט הזה, בנסיבות הזמן והמקום, עשוי לעיתים להיות גורם מכריע; לשבט או לחסד".
חיות על הימנעות מהריסה השופטת
אסתר חיות אומרת, כי לדעתה הסיבה העיקרית לדחיית העתירה היא שבג"ץ כבר פסק בנושא, כולל בהרכב של חמישה שופטים לפני חודשים אחדים. עוד היא מציינת את העדרו של קודקס בינלאומי למלחמה בטרור בצורתו הבינלאומית הנוכחית ואומרת, שבמצב זה - המשפט הישראלי מתמודד ממקרה למקרה עם הבעיות הכרוכות בנושא.
חיות מוסיפה: "לגישתי אם אכן יהיה בידי בני המשפחה שביתם עומד להיהרס לשכנע בראיות מינהליות מספיקות, כי טרם ביצוע הפיגוע ניסו להניא את המפגע מביצועו, כי אז מן הראוי לייחס לנתון זה משקל משמעותי ביותר העשוי במקרים מתאימים לשלול החלטה להריסת ביתם של אותם בני משפחה". גם חיות סבורה, כי יש לבחון אמפירית האם ההריסה משיגה את מטרת ההרתעה.
את העותרים ייצגו עוה"ד מיכאל ספרד, נועה עמרמי ורוני פלי, ואת המדינה - עו"ד ענר הלמן.
