תביעת עתק נגד בכירי לאומי על פרשת המס

תביעה נגזרת בשם בנק לאומי בסך 1.56 מיליארד שקל נגד בכיריו, שהיו מעורבים לפי הנטען בפרשת העלמות המס בבנק לאומי בניו-יורק, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. את התביעה הגישו בעלי מניות מן הציבור בשמו של הבנק, אם כי לא על דעתו. בין הנתבעים: המנכ"ל רקפת רוסק-עמינח; קודמתה, גליה מאור; היו"ר לשעבר, איתן רף; הדירקטורים עמיר מקוב, דורון כהן, אפרים צדקה, מירי כץ ומשה דברת; המשנים למנכ"ל לשעבר, זאב נהרי ואהוד שפירא; ורואי החשבון סומך-חייקין וארנסט-יאנג. במבוא לתביעה נאמר, כי הבנק שילם קנסות והוציא הוצאות של 2 מיליארד שקל בפרשה זו, כמעט 10% מההון העצמי שלו. לטענת בעלי המניות, בשנים 2011-2000 ניהל לאומי את עסקיו בארה"ב בהתייחס ללקוחות רבים כסוג של "מסייע לעבריינים" ובדרך התנהגות עבריינית, תוך שהוא מפר חוקים רבים והוראות רגולטוריות רבות של ארה"ב ושל מדינותיה. הבנק פתח ללקוחות רבים חשבונות סמויים, או בשמות בדויים או מספריים בלבד. בשנים 2009-2000 שלח הבנק לארה"ב עובדים לשם טיפול בלקוחות, אשר הסתירו מרשויות ההגירה את העובדה שהם נכנסו לארה"ב למטרות עבודה ופתחו עבור הלקוחות חשבונות בניגוד לנהלים. עוד נאמר בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד יצחק אבירם ושחר בן-מאיר, כי הבנק הפנה לקוחות ליועצים חיצוניים על-מנת שאלו יסייעו להם לייסד חברות או ישויות משפטיות במקלטי מס כדי להסתיר את זהותם ולנהל את החשבונות דרך אותן ישויות. הבנק גם ייעץ ללקוחות ופעל ביחד איתם לפתוח בו חשבונות באמצעות חברת נאמנות לאומי, אשר נרשמה כבעלת החשבון בנאמנות עבור אחרים, וזאת במטרה ליצור שכבת הסתרה נוספת של בעל החשבון. הבנק אפשר ללקוחות לפתוח חשבונות סמויים מחוץ לארה"ב באמצעות שלוחותיו ברחבי העולם, לרבות בישראל. במסגרת אותם חשבונות סמויים, הנפיק הבנק כתבי ערבות בנקאית לטובת הלקוחות כנגד הכספים המופקדים בחשבונות, וכנגד ערבויות אלו הם קיבלו הלוואות מלאומי ארה"ב. כאשר הרשויות בארה"ב החלו לפעול נגד בנקים שווייצריים שאפשרו לאזרחי ארה"ב להתחמק בעזרתם ממס, נטען עוד, פנה לאומי אל לקוחות שנאלצו לסגור חשבונות בבנקים אלו והציע להם לפתוח חשבנות סמויים אצלו, ולהמשיך באמצעותו את שיטת ההסתרה של הכספים והעלמות המס מהרשויות בארה"ב. לדברי בעלי המניות, במסגרת הצו המוסכם שנחתם בימים אלה בין הבנק לבין מדינת ניו-יורק, הוא הודה בכך שהמעשים נעשו בידיעה שלמה ומלאה של גורמים בכירים בבנק. בתביעה נטען, כי במשך עשור נהג הבנק כ"מגה-עבריין" או כ"עבריין גלובלי", כאשר סייע ועודד אזרחי ארה"ב להתחמק מתשלומי מס. עוד נאמר בתביעה, כי בפני הבנק עמדו סימני אזהרה רבים, הן מבחוץ בהוראות החוק והרגולציה, והן מבפנים על-ידי עובדים, אשר כולם הזהירו ותהו כיצד מנוהלים חשבונות בלאומי. אולם הבנק התעלם ביודעין ובמכוון מסימני אזהרה אלו ובחר להמשיך בדרכו העבריינית. בתביעה צוין, כי הבנק שילם 270 מיליון דולר לממשל הפדרלי ו-130 מיליון שקל למדינת ניו-יורק, ויש סבירות גבוהה שהוא לא יהיה רשאי להכיר לצורכי מס בסכום של יותר מ-1.5 מיליארד שקל שנאלץ לשלם בגין פעילותו העבריינית. בפועל, טוענים בעלי המניות, הם וחבריהם משלמים את המחיר - ולא בכירי הבנק שביצעו את העבירות בפועל. לטענת בעלי המניות, כל אחד מבין הנתבעים היה חייב לגרום להפסקה מידית של הפעילות העבריינית של הבנק, ובכך שאיש מהם לא עשה ולו שמץ ממה שמתבקש ממנו וממה שחייב היה לעשות - תרם להמשך הפעילות העבריינית של הבנק, ולכן כל אחד מהנתבעים אחראי למלוא הנזק. טרם הוגשו כתבי הגנה.