היהלומן ההודי רופין בנסלי הגיש (31.12.14) לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה בסך 34 מיליון שקל נגד בנק דיסקונט, בטענה לייעוץ, שיווק וניהול השקעות אסור בחשבונותיו.
בתביעה נאמר, כי התובע הגיע ארצה בשנת 1986 במסגרת מהלך מתואם בין ממשלות ישראל והודו שמטרתו הייתה פיתוח ענף המסחר ביהלומים בישראל, במקביל לאזרחים הודים נוספים שעיסוקם בענף היהלומים.
התובע מציין, כי משנת 1999 ניהל בסניף הבורסה ליהלומים בנק דיסקונט ארבעה חשבונות. משנת 2002 ובהמשך למסכת השכנוע והלחצים מצד נציגי הבנק, הוא נכנס לתחום המסחר הספקולטיבי במט"ח, תחום מסחר מסוכן, שבינו ובין כישוריו ונסיונו לא היה דבר וחצי דבר.
התובע טוען, כי נציגי הבנק ציירו בפניו תמונה לפיה הבנק הוא בעל מומחיות וידיעה מקצועית בתחום המט"ח. הם פעלו בכדי לדחוף אותו לבצע כמה שיותר עסקות בנגזרי מט"ח, וזאת בניגוד מוחלט להוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ. במקרים רבים נציגי הבנק ביצעו בעצמם את הפעולות בחשבונו, ובדיעבד נראה שהם "סימנו" אותו כמשקיע בעל ממון וחסר ידע מספק בתחום המסחר במט"ח, אשר ניתן לפתות אותו בנקל לבצע עסקות מסחר ספקולטיביות בנכסים פיננסיים מורכבים, וזאת בניגוד לחובתו לנהוג כלפי לקוחותיו בנאמנות ובהגינות.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד רועי סלוקי וליאור בן-ארי, נאמר, כי הבנק לא גילה לתובע את ניגוד העניינים בו הוא היה מצוי במתן אותם שירותים של ייעוץ וניהול השקעות. ככל שהעמיק את פעילותו במסחר במט"ח, כך הלכו והתעצמו הפסדיו, ועימם תפחו רווחיו של הבנק. לדברי התובע, לו היה יודע, כי עידוד הבנק והייעוץ שניתן לו נעשו במטרה לגרור אותו לביצוע פעולות מרובות בנגזרי מט"ח באופן המגדיל את הסיכון שלו עד כדי הפסד ודאי מחד-גיסא, ומגדיל את הכנסות הבנק מאידך-גיסא, לא היה מאפשר את הפעילות האינטנסיבית בנגזרי מט"ח בחשבונותיו.
התובע טוען עוד, כי בנק דיסקונט הגדיל לעשות כאשר סיפק לו שירות "דילר אישי עד הבית" לצורך פעילותו במט"ח, דילר שהיה אחד מעובדי הבנק הבכירים והמקצועיים ביותר, וזאת בכדי שיעבוד עבורו באופן צמוד ושוטף. בדיעבד הסתבר לתובע, כי אותו דילר אישי גרם להגברת היקף הפעילות שלו ולעלייה חדה במספר העסקות שבוצעו בחשבונותיו, וכתוצאה ישירה מכך גדל הסיכון אליו נחשף, ובהתאמה הפסדיו העמיקו והפכו לוודאיים בעוד הבנק נהנה מהכנסות הולכות וגדלות. טרם הוגש כתב הגנה.
