כללי המשפט הבינלאומי מגבילים את פעילותם של מפקדים בשדה הקרב, ולעיתים גם מונעים מהם פעולות שיכולות להכריע את האויב. כך אומר (יום ו', 2.1.15) הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף
דני עפרוני, בכינוס העמותה למשפט ציבורי.
עפרוני הסביר, כי מדינות מצייתות למשפט המלחמה הבינלאומי בין היתר כדי שלא לאבד את הלגיטימציה העולמית לפעילותן - נדבך בעל חשיבות רבה למערכה במובנה הרחב, כגון יכולתה להשפיע על שעון החול המדיני והזמן שהקהילה הבינלאומית תותיר לצה"ל לפני שתמנע ממנו להשלים את משימותיו.
"המשפט הוא חלק חשוב בשדה הקרב המודרני; הוא יכול להוות אילוץ, אך גם כלי בעל עוצמה בזירה המדינית", אמר עפרוני. לדבריו, חמאס וחיזבאללה לומדים היטב את מרכיבי הלחימה המודרנית, לרבות ההיבטים המשפטיים, ועושים בו שימוש פסול - כגון ירי מתוך סביבה אורבנית וליד מתקנים רגישים בעזה.
הוא הוסיף, כי מדינות מצייתות לדיני המלחמה משום שהם תואמים את ערכיהן המוסריים, וזו הסיבה המרכזית לציותו של צה"ל להם. "פעמים רבות הכללים של צה"ל מחמירים יותר מהכללים הבינלאומיים", הצהיר, בציינו שבמקרים רבים נמנעו מפקדים מתקיפת מטרות ב"צוק איתן" למרות שלא הייתה מניעה משפטית. עפרוני הדגיש, כי אין להפוך את היוצרות ולראות את הבדיקות הפנימיות בצה"ל כהוכחה לכך שהוא תמיד חשוד, אלא כהוכחה לנאמנות למצפן המוסרי שלו.
שופט בית המשפט העליון,
חנן מלצר, התייחס לחוק יסוד הצבא ואמר, כי זהו חוק רזה במיוחד - פרי פשרות סביב ויכוחים רבים שהיו סביבו - ולכן יש מקום לפרשנויות ואולי גם לשינויים בעתיד. הוא סיפר, כי כאשר נותרו מחלוקות בין נציגי משרד הביטחון וצה"ל בנוגע ליישום החוק, הם פנו ליועץ המשפטי לממשלה דאז,
אהרן ברק. הלה אמר, כי בחוק יש "עמימות קונסטרוקטיבית" ויש להשאיר את הסוגיות לעת מצוא. "אז היינו צעירים וזה לא כל כך נראה לנו; היום אני מבין את זה", העיר.
עוד עמד מלצר על כך שחוק היסוד אינו מזכיר כלל את ראש הממשלה - למרות שחוק יסוד הממשלה קובע שראש הממשלה עומד בראש הקבינט הביטחוני. "
יצחק רבין אמר לי, שהוא דאג להיות גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון, משום שרק במצב כזה - דעתו של שר הביטחון באמת נשמעת, ואם יש ויכוח ביניהם הוא יודע להכריע כראוי", סיפר מלצר. לצד זאת, משמעות החוק היא שבמקרה של חילוקי דעות בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל, ניתן להביא את הסוגיה להכרעת הממשלה.
שופטת בית המשפט העליון,
דפנה ברק-ארז, התייחסה לביקורת השיפוטית על פעילותו היום-יומית של צה"ל באומרה, כי לא ניתן להתייחס לצבא כאל גוף מונוליטי, אלא יש לבחון כל סוגיה בפני עצמה. זאת, לנוכח העובדה שצה"ל מהווה מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית, כגון שוויון לנשים ומניעת הטרדות מיניות. "אפשר לדון בשאלות הללו כשאלה צבאית, אבל היא רחבה יותר ואי-אפשר להתייחס אליה רק כשאלה הקשורה לצבא", טענה.
כך גם לגבי סדרת העתירות בנוגע לכיתוב על המצבות בבתי העלמין הצבאיים: האם השכול הוא פרטי או לאומי? או נושא גיוס בחורי הישיבות, שהוא למעשה שאלת יסוד של החברה הישראלית - השתלבות החרדים בעבודה ובחברה הכללית, המשיכה ברק-ארז והדגימה. בחלק מן המקרים, הוסיפה, הקדימו פסקי הדין בנושאים הצבאיים את הפסיקה באותם נושאים בתחום האזרחי, כגון המקרה של אליס מילר שביקשה להתקבל לקורס טיס.
