"הגישור בהליך פלילי הוא כלי אפקטיבי מאוד בשנים האחרונות. אנחנו עושים בו שימוש ברמה של מהפכה: עוברים בין השופטים, מוציאים תיקים ישנים ומנקים את המדפים. בעבירות צווארון לבן זה קצת יותר קשה, אבל יש לו הרבה יתרונות". כך אומר (יום ד', 7.1.15) סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב,
בני שגיא, בערב עיון במדרשה למשפט מעשי של ועד מחוז ת"א בלשכת עוה"ד.
שגיא ציין, כי תיקי צווארון לבן אורכים זמן רב, ולפרקי זמן אלו יש תפקיד משמעותי כאשר התיקים עוברים לגישור. "הקושי הוא אצל נאשמים שמתקשים להפנים את האחריות, או כאלו שאומרים שזה ממילא יימשך עוד שלוש-ארבע שנים. אנחנו מתמודדים עם זה על-ידי ביצוע גישור גם באמצע ההליך, לפעמים בואכה סיכומים. לאחרונה גישרנו בתיק של מיסוי וכלכלה אחרי 140 ישיבות הוכחות, כשהיו קבועות עוד 40 ישיבות, ואם להיות אופטימי - הוא היה נגמר בסביבות 2020", הוסיף.
מתחם ענישה צר יותר השופט צחי עוזיאל, גם הוא מבית משפט השלום בתל אביב, העלה את השאלה האם תיקון 113 רלוונטי לעבירות צווארון לבן. הוא תהה לשם מה יש צורך במתחם ענישה רחב בעבירות אלו, שכן תמיד מדובר במי שאין לו עבר פלילי ושנסיבותיו האישיות הן בעלות משקל מופחת. "אם כבר, אלו חייבים להיות מתחמים מאוד צרים", הוא סבור. עו"ד בועז בן-צור התנגד: "זה יגרום לכך שלכל עבירה יהיה תג מחיר וזו תהיה הקצנה בלתי אפשרית".
עו"ד
נבות תל-צור אמר, כי ברור לו שיש לתקן את תיקון 113, כי "לא ייתכן להבנות את שיקול הדעת בשלב הרגיש ביותר והאינטואיטיבי ביותר של הכרעת הדין". שגיא הוסיף, כי התיקון נתן לתביעה את הכוח להתחשב בהסדר טיעון בנימוקים שבית המשפט לא יכול להתחשב בהם, ונטל מהסניגור את האפשרות להחליט ללכת לבית המשפט אם לדעתו התביעה קשוחה מדי.
תל-צור טען, כי כאשר מדובר בהליך פלילי שנפתח נגד איש ציבור - הם מתחת לחוק, וכל עקרונות היסוד של המשפט הפלילי לא עומדים לצידו. לדבריו, זה בא לידי ביטוי במניעת זכות ההיוועצות בעורך דין מאישי ציבור ובשימוש בעבירה העמומה של הפרת אמונים המתבררת רק בדיעבד. "עקרון החוקתיות הוא עקרון יסוד - אבל לא לאנשי ציבור", טען.
"בניגוד לדימוי, אנשי ציבור הם הדמויות השבירות ביותר", המשיך תל-צור. "אין להם חזקת חפות. הסניגור הוא המגן שלו מפני יריבים פוליטיים. מי שאינו פועל גם בחזית התקשורתית, אינו מבצע את תפקידו נאמנה; יש זיהום של התהליך, ושופטים מושפעים ממנה במודע או שלא במודע".
תמנונים רחבי-זרועות מנהלת מחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה, עו"ד אורלי דורון, אמרה, כי לאישי ציבור בכירים קל יותר להרחיק את עצמם מביצוע עבירות, בין היתר משום שביכולתם לטעון שמעשיהם היו במסגרת הרחבה של שיקול דעתם. "בשנים האחרונות אנחנו רואים תמנונים רחבי-זרועות ויצירתיות רבה בביצוע העבירות. אם יש תחושה קשה בציבור, זה לא בגלל הפרקליטות", הוסיפה.
לדברי דורון, הפרקליטות מודעת לכך שחלק מן הפרסומים בתקשורת סביב תיקים של אנשי ציבור הם של אינטרסנטים המנסים להשפיע על בית המשפט. היא התנגדה לשינויים משמעותיים בתיקון 113, ואמרה שיש לאפשר חריגה מן המתחם רק במקומות אליהם יתייחס המחוקק בצורה סלקטיבית.
שגיא דחה את הטענה לפיה התקשורת משפיעה על השופטים: "כאשר אנחנו יושבים לכתוב את פסק הדין - העיתון איננו על השולחן. רק הראיות מדברות. אז יגידו תת-ההכרה - זה בשוליים, כמו השאלה מי המייצג. המבחן הגדול ביותר של שופט איננו ערכאת הערעור, אלא האם הוא משכנע את עצמו". הוא הוסיף: "הפרקליטות לא עושה מסיבות עיתונאים, אבל יש לנו מעצרים שמתחילים בפאנלים של קציני משטרה על מה שהיה ולא היה".
מנוגד לדנ"א מנחה הדיון, עו"ד אייל בסרגליק, שאל את תל-צור על הרחבת יריעת החקירה לעבר שומרי הסף ובהם עורכי הדין. תל-צור השיב, שהרחבה כזאת מלמדת על חולשה של הטיעון כלפי החשוד העיקרי. הוא תקף את הרחבת חוק איסור
הלבנת הון, המטיל חובות זיהוי ואימות על עורכי דין ורואי חשבון, בהזכירו שהחוק נועד במקורו למאבק בפשיעה החמורה. דורון הגיבה באומרה, כי התיקון דווקא יסייע לעורכי הדין להימנע ממתן יד לביצוע פעולות פסולות, מאחר שהלקוחות יירתעו מביצוען.
בן-צור טען: "עורך דין לא יכול פתאום לחבוש ראש של שומר סף; זה מנוגד לדנ"א של השירות ללקוח". הוא גם התייחס לחקירות עורכי דין, וציין שאיש אינו מעלה על הדעת לחקור תובע בחשד לשיבוש אם לא חשף ראיה מהותית - דבר המצביע על חוסר סימטריה בין הצדדים.
בנוגע לריבוי החקירות נגד אישי ציבור אמר תל-צור, כי קיים מרוץ יוקרה בין גופי החקירה המרובים: המשטרה, רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים ועוד. לדעתו, ישראל אינה מדינה יותר מושחתת מאשר מדינות אחרות, ורושם אחר הוא בין היתר תוצאה של כותרות תקשורתיות, ההולכות ומקצינות מפרשה לפרשה, "כי הכותרת של אתמול לא מספיקה כדי למכור היום".
