תערוכה חדשה - ילקוט הכזבים, ששמה הושאל מאוסף הסיפורים שאיגדו דן בן-אמוץ ו
חיים חפר ב-1956 תיפתח בגלריה לצילום בצלאל שבירושלים. בן אמוץ הבדיל כזב משקר ומתיחה כך: "שקר הוא כשאיש אינו יודע את האמת, פרט למספר עצמו. מתיחה היא שכולם יודעים את האמת, פרט לקורבן המתיחה וכזב הוא כשכולם יודעים שהסיפור אינו אלא שקר ובכל זאת מוכנים לחזור ולשמוע אותו שוב ושוב".
התערוכה, שהיא פרי מחקר ואוצרות של הסטודנטים במחלקה לצילום בבצלאל, מנסה לבחון את התבניות שדרכן אנו רוכשים ידע חזותי ומגבשים את תפישת המציאות. על-ידי מבט חוקר ושימוש בטקטיקות שונות מבדלים האמנים את הסיפור האמיתי מהשקר ומהכזב. בתערוכה עושים האמנים שימוש באותן טכניקות אשר נמצאות בשימוש מסביבנו בכל רגע על-ידי מערכות מידע שונות, ומשמשות בשיגרה את התשוקה שלנו לא לדעת.
השאיפה לדעת מבט חוקר ושימוש בהסוואה, קידוד, דחיסה הדמיה ואי-גיון - מאפשרים לאמנים המשתתפים בתערוכה להצביע על תקלות במישור הנראות, רגעים שבהם מתקיימת הפרעה במערך הכחשת ידע. מדובר במערך הישרדות יומיומי, שהרי המתח בין השאיפה לדעת לבין השאיפה לא לדעת, להתעלם ממה שאיננו יכולים לשאת, הוא חלק מהותי מאין כמוהו בחיי הנפש שלנו. אנחנו מחזיקים באמונות שאנחנו מתכחשים אליהן, מניחים הנחות שאיננו מכירים בהן ונוקטים מנהגים שאנחנו מעמידים פנים שאיננו יודעים עליהם.
ילקוט הכזבים עוסקת בקיום שנע בין השאיפה לדעת לבין הרצון להתעלם ממה שאיננו יכולים לשאת, מכיוון שהכרה בידע זה נושאת עמה מחיר כבד של סכנה, אחריות וכאב. התערוכה מתקיימת במסגרת הדיון בנושא "הדימוי הנעדר", שמתנהל המחלקה לצילום בשנה אקדמית זו ומבקש להעניק קדימות למה שאין לו נוכחות חזותית, ולחשוף את הסמוי מעין העדשה.
