"אולמרט שיקר לכל אורך הדרך"

קורב הזכיר, כי באחת משיחותיו עם זקן אישר אולמרט שהיא קיבלה 30,000 דולר לשנה מהקופה הסודית שהחזיק עבורו עו"ד אורי מסר – עובדה המתיישבת עם הרישום ביומניה של זקן. אולם הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו – הוא הכחיש את קיומו של תשלום זה. "בית המשפט קבע [בפסק הדין] כמעט לגבי כל דבר ועניין פוזיטיבית שהנאשם לא אמר אמת.... אז כשבית המשפט דוחה את הגירסה של הנאשם וקובע שהנרטיב של התביעה הנרטיב הנכון, וקובע שהנאשם שיקר בעניין הזה, אז היום אנחנו רואים את עוצמת השקר... לכל אורך הדרך בכל דבר ועניין הנאשם לא העיד אמת בפני בית המשפט. כיזב ושיקר. ויש על זה ממצאים. יש על זה ממצאים של בית המשפט", המשיך. עוד ציין קורב, כי ההגנה לא הביאה לעדות אף עד שיכול לסתור את דבריה של זקן, אלא רק את איש המחשבים יואב זילברשטיין. לטענת קורב, עדותו של זילברשטיין הייתה בלתי רלוונטית, מגמתית וחסרת יסוד. את זקן – שאולמרט עצמו הוקלט אומר שהיא הייתה לו כבת 35 שנה – תקפה ההגנה באופן ציני, המשיך קורב,"כי זה מה שעושה הנאשם לכל מי שמעז להעיד נגדו ולמסור עדות נגדו ולהעיד את האמת. ואני אזכיר בעניין הזה שמות ואז הראינו את זה גם שעברה, כיצד מתנהל הנאשם מול אלה שפעלו עימו, שכל 'חטאם' היה שהם בוחרים לספר את האמת". השופט יעקב צבן שאל את קורב מדוע הוא טוען שהתשלום לזקן היה אישי ולא פוליטי. קורב השיב, כי טענה זו כלל לא הוטחה בזקן בידי ההגנה. לגופם של דברים, המשיך, זקן הייתה עובדת מדינה במשרד התמ"ת ואסור היה לה לעסוק בפעילות פוליטית; היא עצמה הכחישה בעדותה שביצעה פעילות פוליטית ממשית לטובת אולמרט, והלה כאמור לא העיד את ההפך ולא ביקש לתקן את הגירסה שמסר בעדותו. עוד אמר קורב, כי לא רק מהות השימוש בכספים מחייבת להרשיע את אולמרט, אלא גם התדירות של קבלתם – כפי שהוכח מיומניה של זקן. לדבריו, אולמרט זוכה מחמת הספק משום שלא ניתן היה לשלול את גירסתו, לפיה לא ידע שעליו לדווח למבקר המדינה על כספים פוליטיים – ואם הכספים אינם פוליטיים, אזי גירסתו נופלת ממילא. העובדה שאולמרט לא נתן הסבר לשימושים בכספים, המשיך, וששיקר לגבי הבונוס של זקן – אלו מלמדות שהשימושים היו פרטיים.

צבן שאל אלו ראיות לשיטתו של קורב מתירות את הספק, וקורב השיב: "העידה פה העדה [זקן] וסיפרה על כספים שניתנו לחייטים. וסיפרה על כספים שניתנו למכבסה, וסיפרה על כספים שניתנו במזומן לצורך נסיעות שלו לחו"ל. ונסיעות של אשתו. והדברים האלה משתלבים עם האמור בחומר הראיון הישן והחדש. כלומר: יומנים וקלטות. משתלבים עם התיאור של העדים על כספים שהיו שמה. היומן שמדבר על קבלת כספים, בלי ששמענו הסבר קונקרטי כלשהו מצד הנאשם, מחזק מאוד את העניין הזה ומסבך את הנאשם". צבן חזר לנושא התשלום לזקן: "האם זה שימוש פרטי?". קורב: "בוודאי שכן. אם אני עכשיו לוקח כסף מהבנק שלי ונותן אותו למישהו, לא משנה לאיזה צורך, אני עושה בזה שימוש פרטי. לקחתי את כספי ואני עושה איתו מה שאני רוצה, נותן אותו לאדם". צבן: "אבל המזכירה שלי שמשרתת אותי או את השר בעבודתו הציבורית". קורב: "קודם כל כדאי כאן גם להיזהר במונחים. היא לא מזכירה שלך. היא עובדת ציבור. גם אם היא לא הייתה עובדת ציבור ומדינה, ואדוני שאל אותי לגבי השימוש בכספים. השימוש בכספים כשהוא לא נעשה דרך עמותה מסודרת לצורכי בחירות לפעיל X כדי להדביק סטיקר ולפעיל Y כדי לעשות אני לא יודע מה, או לעשות כנס בחירות – אז הוא בוודאי לא יכול לקבל את הכותרת של כספים פוליטיים". קורב המשיך: "שר בכיר לא יכול לשלם לעובד מדינה בכסף שחור, ותוך כדי העלמת מס שידועה לו, וכשהוא מסתיר את הכסף הזה מעין כל, ומשתמש בו באופן שהוא יודע ששאסור לעשות אותו. ואנחנו רואים את המלחמה שהוא מנהל כדי שבית משפט לא יקבל את הראיות האלה. הדבר הזה לא יכול להוות משהו שהוא לא פלילי, משהו שהוא כשר".

עוד ציין קורב, כי לפי הרישומים ביומנים – אולמרט משך למעלה מ-20,000 דולר במזומן ולא ניתן כל הסבר לשימושים בהם, דבר המחזק את הטענה שמדובר בשימושים פרטיים. הוא גם הזכיר, כי אולמרט ערב אישית לחובותיה של העמותה דרכה ניהל את הקמפיין לראשות עיריית ירושלים, חובות שהגיעו ל-1.5 מיליון שקל. כאשר הוא מכניס לחשבון זה כספים שאינם רשומים בשום מקום, טען, "בוודאי שהדבר הזה גולש מאוד לתחום בין הפוליטי לאישי, ככל שיש הבחנה בעניין הזה". קורב התייחס גם לעדותה של זקן, לפיה טלנסקי היה מקבל מאולמרט צ'קים ופורט אותם למזומן: "זה צובע את כל מה שאנחנו יודעים על ה'לגיטימיות' של ההתנהלות. היא יורדת עוד מדרגה. לא רק מעטפות במזומן, אלא לעיתים גם סיבוב קודם של הלבנת כספים שמגיעים בצ'קים שהנאשם לא רוצה שיירשמו בשום מקום. רוצה להחזיק במזומן. מחזיק אותם בכוונה במזומן, והדבר הזה הוא שחור משחור". בהמשך הזכיר קורב את הרישום ביומנים, לפיו קיבל אולמרט מטלנסקי 72,000 דולר כאשר היה שר התמ"ת. הוא הזכיר, כי בחקירתו ובעדותו הכחיש אולמרט את קבלת הכספים, למרות שמההקלטות ברור שהוא שוחח עם זקן שבועיים קודם על אותו סכום עצמו. "כשכך מעיד הנאשם, אי-אפשר להאמין לו לא לסכום הזה, בוודאי שלא לגבי כל שאר הסכומים, גם להסבר", טען. "מר טלנסקי לא מסתכל על הכסף הזה כתרומה פוליטית שהולכת דווקא לפוליטיקה. הוא מסתכל עליה ככסף לשימון, ואם אנחנו נתנו לנאשם ליהנות מאיזשהו ספק, כי לא ידענו, לא ידענו מה גובה הסכומים, מה התאריכים ועוד לא ידענו. היום אנחנו יודעים את גובה הסכומים והתאריכים, אנחנו יודעים גם את עזות המצח של הנאשם כשהוא מתייחס לדברים האלה", הוסיף קורב.

לדברי קורב, הקופה הסודית הכילה בשיאה 450,000 דולר, מתוכם לא היה הסבר לשימוש ב-160,000 דולר – עד שבאה זקן וטענה שאולמרט השתמש בכספי הקופה לצרכיו הפרטיים. לטענתו, לכך יש לצרף את 30,000 הדולרים שניתנו לזקן, את היומנים המתעדים הוצאות כספים בלתי מוסברות ואת דבריה של זקן "על סיגריות, כספים לחו"ל, חייטים וכיוצא באלה, שלא שמענו אף ראיה שבאה לסתור את זה, למרות שהיא נחקרה על העניין הזה". קורב סיכם: "השימוש שנעשה בכספים שהוחזקו בקופה הסודית היה שימוש אישי לפי החלטתו הבלעדית של הנאשם לצרכיו השונים. 100,000 דולר מתוכו שימש אותו לכך שזקן תמשיך לעבוד תחתיו בנאמנות מוחלטת ועיוורת ותטפל בענייניו הפרטיים המרובים (תשלומי בנקים, טיפול בעניינים הקשורים בילדיו, סיוע בארגון תערוכות של רעייתו עליזה, ארגון נסיעותיו הפרטיות ומטעם ארגונים לחו"ל ובכלל זה דאגה למימון עבור הנסיעות מול הארגונים ומול סוכנויות הנסיעות), תסייע לו בעניינים שהשתיקה יפה להם, מהם אסורים על-פי חוק, ובין השאר תנהל עבורו את הכספים שקיבל והחזיק במזומן באופן נסתר". על ניסיונותיו של אולמרט להניא את זקן מלהעיד, אמר קורב: "מתן הכסף היה תמריץ, היה תמורה ותמריץ להתנהלותה כמצופה ממנה בתיק, שתיקתה בחקירה ואי עלייתה להעיד. הנאשם ידע, כי יש בעדותה של זקן ראיות שיוגשו במהלכה כדי להפלילו. לא מדובר במעשה עזרה או נדבה, מדובר בהשקעה, תשלום לשם השגת זיכוי במקום שחשיפת ראיות מובילה לתוצאה משפטית אחרת". לטענת קורב, די בקטע בשיחה בו אולמרט מנסה להפחיד את זקן בנוגע לתוצאות עדותה, כדי לשנות את הכרעת הדין בפרשת טלנסקי. בקטע זה, אמר, נזכרות ארבע נקודות מכריעות: המימון של זקן בידי אולמרט, הלחץ שלו עליה שלא להעיד, הבונוס השנתי שנתן לה מהקופה הסודית והמשמעות המפלילה של היומנים.

על עדותה של זקן, אמר קורב: "זקן הגיעה לכאן ומסרה עדות אמיתית ואמיצה. אומרים: נקם? אומרים: סחיטה? אז בוא ננתח את זה. על מה נוקמת בו זקן? על זה שהיא הריצה אותו 50 שנה והלכה איתו כל הדרך ושכבה בשבילו על הגדר פעם אחר פעם?". אם זקן כעסה על התנהגות עורכי דינו של אולמרט, למשל בתוכנית "עובדה", די היה לה בהסדר טיעון והיא לא הייתה צריכה לנקום בו, טען. "מטיחים בה: סחיטה, סחיטה. זה גם כן שיטה מעניינת לסחוט, איך סוחט אדם שיש לו קלטות? במקום לבוא לאדם בעל הקלטות ולהגיד לו: אני סוחט אותך, להלן הסחיטה, הנה הקלטות, אם לא תתן לי X, Y ו-Z הקלטות בחוץ. לא, היא הולכת למשטרה ולא נותנת את הקלטות, כי היא לא רואה בהן ערך ראייתי, מה שמחזק את הטענה שלה, שהיא לא זכרה אותן בכלל בהיבט של ראיות", הוסיף קורב. לדעת קורב, דבריה של זקן עולים בקנה אחד עם ההקלטות ועם היומנים, וגם עם עדויותיהם של מסר וטלנסקי. לכן, אמר, מבקשת המדינה מבית המשפט לקבל את דבריה גם בנוגע לשימושים הפרטיים שעשה אולמרט בכסף שנתנה לו במזומן. אם נדרש סיוע לעדותה, הוסיף, הרי ששתיקתו של אולמרט מהווה סיוע כזה. בנוגע לקבילות הקלטות הזכיר קורב, כי ההגנה לא התעמתה עם עדותה של רב-פקד שרונה כהן לגבי העדר ראיות לעריכה בהן. "איש לא ניסה לתקוף את הראיות עצמן, איש לא ניסה להביא ראיות אחרות שסותרות אותן. זרקו רימוני עשן, הבה נמסך את העניין, נטען גם טענת קבילות. קודם כל נטיח בעדה דברים שעדים לא יעידו לגביהם, אחר כך נטיח בה דברים שיש בהם תשובות בחומר הראיות אבל לא נגיש אותו", טען. קורב סיכם: "מהראיות החדשות עולה שהכסף שהוחזק בקופה הסודית לא שימש ולא היה פוליטי במהותו". לדבריו, הוכח שהכסף שימש לתשלום לזקן – וכאמור לשיטת המדינה מדובר בתשלום פרטי. "זקן דיברה על שימושים נוספים שהם אישיים מובהקים ולא פוליטיים, הראינו שמאות אלפי דולרים והרבה יותר ממאות אלפי שקלים הוצאו מהקופה הזאת, בלי שמראים לנו איזשהו שימוש. ההגנה גם בסיבוב הזה לא הרימה את הכפפה, ולא הביאה לכאן עדים כדי להוכיח שימושים פוליטיים. היא חותמת את הגולל".