|
תאריך:
|
23/01/2015
|
|
|
עודכן:
|
23/01/2015
|
"בעל אות הגבורה נהג באומץ אך בטיפשות" |
|
1 |
|
|
צה"ל מכשיר את לוחמיו באותה דרך ואותו מסלול למעשה מאז 1949.
המסלול נבנה כדי לאפשר לצבא לתפעל יחידותיו במצבי לוחמה מתוכננים. כך מופעלת כיתת לוחמים מחלקה פלוגה וכך מופעל גדוד. הדבר היחידי שהשתנה זה האמל"ח.
צה"ל לא מכשיר את לוחמיו לתפקד במצבי משבר. כלוחמים בודדים ואו ככוחות שנותקו מהמשימה העיקרית. לכך יש להוסיף מצבי משבר של לוחמים שנותקו ממשימתם בגלל יוזמות של האוייב.
היחידות המיוחדות כן מכשירות את הלוחמים לתפקד כול לוחם ככוח לחימה עצמאי. מה שכולל יכולות הישרדות.
כשלוחם ואו לוחמים מגלים "תושייה" הם מצפים לקבל ציון לשבח. השבח במקומו ואילו הצל"ש מיותר.
במלחמות הבאות ידרש מרבים מאזרחי המדינה, גברים ונשים לגלות תושייה היכן שלא תכננו לפגוש את איומי המלחמה. מדובר מצד אחד בצורך להתמודד עם ירי רקטי שנופגז בו עד בלי די.בנוסף,מדובר בצורך להתמודד עם לוחמת טרור יזומה ולא יזומה של האוייב.
היה מצופה מהפיקוד לשנות דיסקט. להכין נפשית ופיזית את יכולות לוחמיו בקו הראשון ובעורף למערכה הבאה.
להכין לוחמים בפיקוד העורף [עשרות אלפים] להתמודד עם נפגעים רבים, עם הרס, שריפות וצורך לחלץ נפגעים.
ראינו רק לפני יומיים אוטוסוס של אזרחים נס על נפשו, מסכינאי. כחוץ מנהג האוטובוס אף אחד לא קם. לפני כמה חודשים ראינו את האזרחים המפוחדים מרקטות החמס....כול מילה נוספת מיותרת.
אני הייתי מצפה מהמטכ"ל ומשר הביטחון להכין את אזרחי המדינה למלחמה הבאה. שכול קבלן ומפעל בו אנשים בעלי כושר טכני וציוד טכני יוכשרו עם וביחד עם קבלני עבודות העפר והטרקטוריסטים לחלץ. מתוך בתים הרוסים משפחות פגועות. להגיש עזרה ראשונה ולפנות הריסות.
אני מצפה שאזרחי המדינה מקרב בוגרי יחידות המילואים הקרביות יחומשו בנשק אישי.
אז, אולי יחלקו פחות צל"שים. אך המוכנות תהיה גדולה יותר.
צל"ש ניתן היכן שהפיקוד כשל. הבה נמנע את הכשלון הבא ונחלק פחות צל"שים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בלום נועם |
|
|
|
|
|
מערכת הביטחון לא יהיו מנותקים מן המציאות הביטחונית. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שראשי |
|
|
2 |
|
|
|
|
3 |
|
|
שלום רב,
אודה ואומר שהתפלצתי לקרוא את הכתבה של עידן בנושא שלמה ערמן המנוח, ואת סרט ההרצאה המצורף אליו, ועוד יותר מהצגת הדברים על ידי מוטי אשכנזי. בספר "התקדשות זיכרונות ממליוה"כ (1999) מופיע פרק שהוא התחקיר המפורט ביותר שנערך על הקרב של שלושת מוצבי האורקל (א, ב, ג).
הנושא שהועלה על ידי מוטי אשכנזי, מפקד בודפשט, דן בעיקר בשאלה, האם ערמן מפקד הטנק נהג בחוכמה (להבדיל מהגבורה שלו עליה קיבל צל"ש) כשיצא עם הטנק שלו לעבר כוחותינו, כאשר, בהמשך לדברי מוטי אשכנזי, היה חייל שלא רצה לצאת עם ערמן והמתין ללילה כדי לסגת לבדו דרך ביצות המלח של מלחת א-טינה ולהגיע בשלום לכוחותינו. לא ברור לי מספור המעשה השגוי של מוטי אשכנזי, האם האיש מכיר את הנסיבות בהן פעל ערמן, ואו אולי, הגיל והזיכרון עשו את שלהם, כי אנחנו כבר אי שם, 42 שנים לאחר מליוה"כ.
אז בוא נציג דברים על דיוקם ההיסטורי, ואני כחוקר הקרב הזה המוצג בספרי הנ"ל (עמ' 193-202 בפרק אורקל – ריח המוות בקו המים) מביא שם 2 תרשימים מפורטים, שמות ועובדות שהוצגו על ידי מי שהיה מפקד המוצב בפועל, דוד אבודרם.
ובכן, ב -7 לאוקטובר 1973 יום ראשון, כאשר אזלו התחמושת, המים והמזון לאחר לחימה אינטנסיבית ואכזרית מצהריי יוה"כ בשבת ועד צהריי יום א', אחרי 24 שעות תמימות של לחימה עזה בכל נשק שעמד לרשותם, לא נותרה ברירה אלא לסגת. גם מוצב בודפשט הפסיק לירות אש תותחי "נברונים" לטובת הכוח באורקל, ונותרה רק מרגמה אחת שירתה לבדה כל הלילה עד שהתחמושת שלה אזלה, לא נותרה ברירה בידי המפקד אבודרם, והוא בקש אישור נסיגה ממג"ד 68 מפקדו הישיר (אמיר ראובני) שלא אישר את יציאתו, ורק אחה"צ של יום א אישר אל"מ אלוש דרך ראובני את הנסיגה.
הוא נתן פקודה לכל חיילי המוצב לסגת ב-3 רכבים שהיו ברשותם, טנק ערמן, טנק גור תקול, וזחל"ם עם תותח 20 מ"מ. הוא הורה לקבור את חללי הקרב, ונטל עמו בכלי הרכב את שארית התחמושת והמזון שברשותם. את טנק ערמן התקין הציב בראש הכוח, אחריו הזחל"ם ובסוף טנק הגור, שקנהו מושבת בשל פגז תקוע ורק מקלעיו פועלים. כוונתו הייתה לנוע על ציר "אשר" המקביל לתעלה, ממנה לנוע לכיוון מוצב לחצנית הנטוש/כבוש שרק ממנו הייתה דרך גישה לכביש הפלסטיק ("ציר זגוגית") שנבנה על ביצת א טינה והוביל לבלוזה ומוצב "טרקלין".
השאלה אותה צריך היה מוטי אשכנזי לשאול: "האם דרך הפעולה שנקט מפקדו בפועל של ערמן, אבודרם דוד, הייתה נכונה?" (ומוטי לא למד את הנושא, ולא רענן את העובדות שנשכחו או שלא היו ידועות לו). הסיפור של לוחם שלא רצה לצאת עם הכוח העיקרי, לא מוכר לי כלל, ואני אבדוק אותו שוב עם אבודרם. מה שכן קרה, ששלושה לוחמים נותרו מנותקים במוצב אורקל ג' - יעקב זיבלי, רפאל אזרזר ומיארה. מפקדם ברוך דסברג נהרג בתחילת הקרב בהיותו בעמדת הפריסקופ. והם נפלו בשבי בהמשך היום. 5 לוחמים נעו או "ברחו" בטנק של שלמה ערמן, כגרסת אבודרם מהקרב, "והפקירו" את חבריהם לדבריו.
ערמן ו-4 חייליו לחמו בביצה שעות ארוכות, השמידו 17 טנקים מצריים באזור מוצב כתובה, 30 ק"מ דרומית לאורקל, ונטשו את הטנק רק לאחר שאזלה התחמושת. הם נסוגו בביצה הטובענית כאשר המצרים דולקים אחריהם. הם אספו בנסיגתם ההרואית 2 לוחמים אחרים, שננטשו בשטח ולא הפקירו אותם. בתעוז "יורם", בו היה כוח של חטיבת נתקה, שאליו הגיעו באפיסת כוחות, התרחשה הטרגדיה, שבה כוח צה"ל סרב להאמין שהם חיילים ישראליים מגדוד 9, ונפתחה אש ממנה נהרגו שלמה ערמן וחברו רמי גולדברג ז"ל. ויתר השלושה נפצעו.
לסיכום, כל הסיפור של מוטי אשכנזי שגוי מבולבל ולא נכון, וטו |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יוסי בלום הלוי |
|
|
|
|
|
מעניינים אך גם דעתו של מוטי אשכנזי, שהיה מעורב בפרשה מעניינת. לפיכך הטענה שמה שלא מתאים לממצאי מחקרך הוא חובבי, היא אולי לא חובבנית אך ילדותית/פרימיטיבית. מוטיב היה שהיית משתתף בסדנה, אומר את דבריך בנוכחות אשכנזי ואני מניח שהוא היה עונה לך. כך ראוי לנהל דיון ולא לבדוק לפני הסדנה אם מציגי התזות חושבים כמוני. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורי מילשטיין |
|
|
|
|
|
אורי ידידי שלום:
הופעתי או אי הופעתי בסדנה איננה מניעה לביקורת על הנאמר בה.
מוטי אשכנזי, שאני מעריך מאוד את תפקידו כמפקד בודפסט במליוה"כ, ובמאבק הציבורי לאחר המלחמה עם אסא קדמוני, הציג בסרט בו צפיתי, סיטואציה המנותקת מהמציאות ששררה באורקלים בשלב בו סגן דוד אובדרם, המפקד בפועל לאחר מות שני המפקדים המקוריים של גדוד 68 הירושלמי, הורה על נסיגה בסדר תנועה של טנק ערמן בראש, הזחל"ם עם התותח וטנק הגור עם התותח המושבת אחרון. מוטי אומר שהוא הפך להיות מפקד האורקלים לאחר מות המפקדים, תוך שהוא מתעלם מאבודרם, שהיה זה שניהל עם עוד מספר לוחמים את הקרב על המוצב. כיצב יכול מי שנמצא מרוחק ק"מ רבים משם להיות מפקד ולקבל החלטות? מתוך שעות ההקלטה הרבות שלי עם אבודרם ב- 1998 וממידע נוסף, אבודרם קבל הנחיות מאמיר ראובני בשעות הבוקר כשביקש לסגת, ורק אחה"צ אישר לו לו אלוש נסיגה במתואם עם ראובני. אבודרם היה עם אמוטי שכנזי בקשר רציף כל שעות הלחימה, וקיבל ממנו כראוי וכנדרש כל סיוע ארטילרי שיכול היה להינתן לאורקלים, וזה הציל את המעוז הזה מנפילה, משום שכל הלחימה שם התנהלה עם לא יותר מחמישה - שישה לוחמים שדוד יכול היה להוציא מהבונקרים, כי הרוב לא היו כשירים ללחימה מסיבה זו או אחרת כולל הלם קרב והיסטריה. הסיוע הארטילרי מהנברונים והמרגמה בבודפסט, שיתק את המצרים התוקפים הן מכיוון התעלה מערבה מראס אל עייש, והן צפונה מכיוון פורט סעיד והאורקל המצרי שמול אורקל ג שנפל בידי המצרים כבר בהתחלת הלחימה.
ביקורתי על מוטי לא הייתה חלילה, אישית נגדו, אלא שההצגה החלקית מאוד של נסיבות הקרב, והצגת ערמן כמי "שנהג בטפשות" לדבריו השגויים של מוטי, בעוד החייל (מלצר) "שנהג בחוכמה", קוממו אותי. איזו חוכמה הייתה זו בדיעבד?
הגיב על כך בפורום לחקר קרבות בג'ימייל, משתתף בשם ניצן שפירא - שחקר אף הוא מליוה"כ, ואני מביא את תגובתו למאמרי הנ"ל כמות שהיא:
"הזיכרון של אשכנזי לא משהו. יתכן שגם בזמן אמת הוא לא ממש ידע מה מתחולל סביבו, מעבר לגדרות המוצב...
הסיפור של מוטי על אותו בחור בודד עם מכשיר קשר שהולך לאיבוד בביצות, נכון בחלקו. כלומר, רק החלק שבו
הבחור יוצר קשר עם מוטי ומבקש הכוונה - נכון. ההתחלה והסוף - לא קשורים למציאות.
אותו חייל (מלצר), ביציאה מהמעוז, עלה יחד עם 3 אחרים לטנק, ככל הנראה של ערמן. סה"כ: 8 לוחמים בטנק.
כבר בתחילת הדרך, ערמן, ביקש מכל 4 חיילי החי"ר לרדת מהטנק ולהצטרף לזחל"ם או ללכת ברגל. אחד מתוך
הארבעה (יצחק לוי), סירב לרדת ונותר בטנק. האחרים ירדו מהטנק, כאשר מלצר לוקח איתו מכשיר קשר.
מלצר מחליט לא להצטרף לזחל"ם. הוא לא סומך על התוכנית וחושש שהכוח יעלה על מארב. התוכנית שלו: השלושה
יחצו את הביצות מזרחה. יש רק בעיה קטנה: הוא מאבד קשר עם השניים האחרים ונותר לבדו.
מלצר מתחיל לנוע בביצות, מאבד כיוון. מנסה ליצור קשר עם הגדוד בבלוזה. ללא הצלחה. לבסוף יוצר קשר עם "בודפשט"
ומוטי אשכנזי מדריך אותו איך למצוא את הכיוון הנכון בכדי להגיע בביטחה אל כוחותינו.
הבחור מתחיל לנוע לפי ההוראות שקיבל מאשכנזי, נתקל בכוח מצרי, מרים ידיים ונכנע...
לפיכך, הדוגמא ה"חכמה" שאשכנזי בונה עליה: היה צריך ללכת דרך הביצות מזרחה, מתבררת בדיעבד כמטופשת.
מלבד ביצות, היה צריך לחצות שטח חלק, ללא מסתור ומחסה. אם חייל בודד התגלה למצרים, לא כל שכן כוח המונה
מעל 20 חייל.
ובעניין ערמן -
כפי שכתב יוסי. מי שהחליט על הפינוי, נתיב המילוט וכו' היה דוד אבודרם (מפקד המוצב) בתיאום עם מג"ד 68 ועם
אלוש, מח"ט 275. לשלמה ערמן לא היה כל |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יוסי בלום הלוי |
|
|
|
|
|
העיר אורי מילשטיין בעת הסדנה, במענה להתפרצות מוזס-הרינג, כי תחקיר קרב חייב להגיע לשורש האמת ולא 'לשורש הגבורה' !
בצ.ה.ל אין צל"ש לחכמת-הקרב, הגבורה נדרשת בעיקר במקום בו לא התקיימה ו/או כשלה חכמת-הקרב, קרי: במקום בו המפקד, לא הכין נכון או לא קרא נכון את זירת הקרב והאויב. אין ספק שסג"מ שדויד אבודרם וסמל ערמן נהגו באומץ ובגבורה בנסיבות שהיו לרעתם, מראש! אבל.. כמי שאמורים היו להכיר את זירת הלחימה הקרובה להם, לפחות את זו, ואת נסיבות פרוץ המלחמה, האפשרות כי באזור מעוז "לחצנית" שנכבשה יום קודם לכן, על ידי החי"ר
המצרי מוצבים מארבי ציידי טנקים, את זה אפשר היה להסיק - ללא כל ספק - מההאזנה לרשתות הקשר הקשות במהלך שבת ויום א עת נכתש גדוד 9 , גדודו של ערמן.
כמה טנקים השמיד ערמן בדרכו דרומה דרך שורת המארבים, אינו רלוונטי לגורל אנשי גדוד 68 וצוותי ערמן. קרב הגבורה הזה לא תרם כהוא זה, לתוצאת המלחמה על קו המים, שהייתה איוולת בפני עצמה.
יוסי בלום-הלוי חקר את הקרב ככל הנראה מאותה 'פריזמה' צהלית לקויה, שבה מסייעת הגבורה - ומדובר בגבורת-אמת - לטשטש את הליקויים בהבנת זירת הקרב ושדה הקרב הספציפי. אילו עשה יוסי בלום-הלוי את מלאכת התחקיר כראוי וכנכון, לא היה צריך עתה 'ללכת ולבדוק'
את סיפורו של ראובן מלצר, כן, יש לו שם ללוחם שיצא לבדו אל
הביצה, והוא שיצר עמי קשר בחצות ליל א'. העובדה שהתותחן אז, ס/אלוף בהמשך דן הרינג, מאיים בצעקות בסדנת תחקיר,בתביעה, אם
לא תתקבל גרסתו שלא היה מקרה כזה, אינה מחמיאה לקצין
(בדימוס) דן הריג, ועוד פחות לצ.ה.ל שהביאו לדרגה זו.
אי אפשר גם להיתלות בפקודה מלמעלה - בין של אמיר ראובני ובין של יום טוב תמיר ולא כל שכן של המח"ט אלוש, כישלון פיקודי בפני עצמו - שהיו רחוקים עשרות ק"מ מזירת לחימה זו עצמה. מפקד, בכל דרגה, חייב(!) לעצמו ולפיקודיו, לקרוא נכון את שדה הקרב בו הוא נמצא ולהבינו לאשורו, פקודה שאינה עונה על הנדרש ואינה תואמת את המציאות בשדה הקרב שלו, עשויה לאיים על עצם הישרדות יחידתו ופיקודיו, ועליו שלא
לקיימה, ולתת את הדין לאחר מכן, אם וכאשר יידרש (!) ורצוי שיידרש לכך, אף שזו אינה הנורמה הנוהגת בצ.ה.ל.
אות המופת שניתן לסג"מ שאול מוזס - בהמלצתי - לא ניתן לו על "גבורה" בעת שהטנק שלו בלם את ההיערכות המצרית לתקיפת מעוז "בודפשט" בירי מקצועי של התותחן דן הרינג. שכן שם לא נדרשה כלל 'גבורה' (!) העמדה בה ניצב בעת הירי הזה (!)נתנה
לטנק הזה יתרון ברור על הגדוד המצרי, הוא הוצב בתוך ענן העשן הכבד שעטף את המעוז, והיה בבחינת "רואה ואינו נראה".
את המלצתי לצל"ש לסג"מ מוזס, נימקתי בהתנהלותו המקצועית השקטה והנכונה של קצין צעיר בנסיבות המטורפות של הכניסה לקרב במלחמת יוה"כ. בעיני, דווקא החלטתו שלא להיכנס לתוך המעוז המופגז קשות בעשרות פגזים לדקה, ולהמתין להוראות מחוץ למעוז, קריאה נכונה של שדה הקרב באותם רגעים, עולה
על כל 'גבורה' כזו או אחרת, שכן, דווקא החלטה זו, אולי היא שאפשרה את הישרדותו ואת מילוי המשימה בהמשך.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מוטי אשכנזי |
|
|
|
|
|
ראוי לצטט שוב את דבריו של מוטי אשכנזי, כדלקמן:
"מפקד, בכל דרגה, חייב(!) לעצמו ולפיקודיו, לקרוא נכון את שדה הקרב בו הוא נמצא ולהבינו לאשורו, פקודה שאינה עונה על הנדרש ואינה תואמת את המציאות בשדה הקרב שלו, עשויה לאיים על עצם הישרדות יחידתו ופיקודיו, ועליו שלא לקיימה, ולתת את הדין לאחר מכן, אם וכאשר יידרש (!) ורצוי שיידרש לכך, "
לענ"ד , זו ההגדרה הנכונה למפקד בשטח, שהוא אשר רואה בעיניו, את הנתונים בשדה הקרב ועליו לקבל החלטות, -גם אם הוא מסרב/מתחמק מלבצע פקודות של מפקדו הנמצא אי שם מאחור ודרך רשת הקשר מנחית פתרונות שההיתכנות שלהם שואפת לאפס- וכך אני עצמי עשיתי במלחמה זו
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חזי דחבש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תחום ובשום דרג, מבלי להגיע לחקר האמת ותהיה מכאיבה כאשר תהיה |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורי מילשטיין |
|
|
4 |
|
|
העובדה היא שערמן הצליח להלחם ולהחלץ ולהגיע אל כוחותינו.
הוא נהרג מאש כוחותינו בגלל התנהגות מטופשת (ופחדנית?) שנבעה כנראה מתדריך מטופש שקיבלו.
|
|
כתובת IP: |
109.160.142.116 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
קידי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כתובת IP: |
109.160.142.116 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
קידי |
|
|
5 |
|
|
נדרשת הבהרה של מוטי אשכנזי:
1: מוטי אשכנזי אומר שהחייל מלצר ניצל
2: לערמן ולפקודיו היה סיכוי להיחלץ ללא פגע אם היו נוהגים כמו מלצר.
3: מוטי אשכנזי אומר שערמן אכן נחלץ וניצל בדרך ההיחלצות שלו והגיע חי אל כוחותינו, שהרגו אותו.
4: יוסי בלום הלוי אומר שהחייל מלצר מתחיל לנוע לפי ההוראות שקיבל מאשכנזי, נתקל בכוח מצרי, מרים ידיים ונכנע.
האם אכן ערמן הגיע חי עד כוחותינו?
האם מלצר הגיע אל כוחותינו וניצל?
.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
איתני |
|
|
6 |
|
|
שימו לב היטב חברים..., באיזה מדינה אתם חיים:
1) איך המיצרים היו כובשים אותנו - בגיזרה הצפונית של תעלת סואץ, אילו היו מציבים טנקים שלנו, בכל מוצב ולכל אורך התעלה בגיזרה הצפונית...?!
2) איך השאירו למוות לבד..., את הטנקיסטים ואנשי המוצבים, בלי לשלוח עזרה ממשית של חילות אחרים?!
3) איפה היה חיל האויר, לפני תחילת המלחמה..ובהמשך המלחמה...?!
4) למה לא נסוגו כל אנשי המוצבים, הטנקיסטים ומעט המשתתפים מחילות אחרים..., אל מעברי המיתלה והגידי - לפני תחילת המלחמה שראשי האמריקנים ייזמו וראשי מדינת ישראל ביצעו..., כדי להציל את חיי הלוחמים שלנו... וגם להשיג את שהוחלט מראש - החלפת שליטת הרוסים על ידי האמריקנים - במצרים וסוריה - ללא איבוד חיים...?!!
5) למה אנו מפחדים להתארגן, על מנת להעמיד לדין אמת בינלאומי, את החשודים הבכירים שעדיין בחיים...?!
6) אנו היינו רק פיונים על לוח-שחמט...וממשיכים כך עד היום, ללא עצמאות... ועם תלות הולכת וגוברת באמריקנים ...!! |
|
כתובת IP: |
107.201.141.219 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יוסף אגמון |
|
|
|
|
|
טולסטוי שהלוחמים הם תמיד הפיונים של משחק המלחמה של השליטים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורי מילשטיין |
|
|
7 |
|
|
חייבים להתרכז בעובדות העיקריות... ולא בזוטות...!
----------------------------------------------------------------
שימו לב היטב חברים..., באיזה מדינה אתם חיים:
1) איך המיצרים היו כובשים אותנו - בגיזרה הצפונית של תעלת סואץ, אילו היו מציבים טנקים שלנו, בכל מוצב ולכל אורך התעלה בגיזרה הצפונית...?!
2) איך השאירו למוות לבד..., את הטנקיסטים ואנשי המוצבים, בלי לשלוח עזרה ממשית של חילות אחרים?!
3) איפה היה חיל האויר, לפני תחילת המלחמה..ובהמשך המלחמה...?!
4) למה לא נסוגו כל אנשי המוצבים, הטנקיסטים ומעט המשתתפים מחילות אחרים..., אל מעברי המיתלה והגידי - לפני תחילת המלחמה שראשי האמריקנים ייזמו וראשי מדינת ישראל ביצעו..., כדי להציל את חיי הלוחמים שלנו... וגם להשיג את שהוחלט מראש - החלפת שליטת הרוסים על ידי האמריקנים - במצרים וסוריה - ללא איבוד חיים...?!!
5) למה אנו מפחדים להתארגן, על מנת להעמיד לדין אמת בינלאומי, את החשודים הבכירים שעדיין בחיים...?!
6) אנו היינו רק פיונים על לוח-שחמט...וממשיכים כך עד היום, ללא עצמאות... ועם תלות הולכת וגוברת באמריקנים ...!!
=================================
יוסף אגמון
======================================= |
|
כתובת IP: |
107.201.141.219 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יוסי אגמון |
|
|
8 |
|
|
מוטי אשכנזי הנכבד,
1) לדעתי הבנתך לקויה לגבי חיל השריון בכלל... והטנקים בפרט, אך לפי מידע שקיבלתי, העלת בדיון נקודה חשובה שגרמה למחדלים שדיברתם עליהם:
הטנקים קיבלו פקודות ממפקדי יחידותיהם..., אך הטנקים שהיו בתוך המוצבים - היו צריכים לקבל פקודות - רק ממפקדי המוצבים!
את זה לא ביצעו שני הטנקים שהיו תחת פיקודך במוצב בודפשט...ולכן, גם לא עודכנת לגבי יוזמתו של ערמן...!
(למרות שקשה לי מאד להאמין, שהיית מעודכן לגבי מפת הקרב באיזור שלכם (כדי לעזור לערמן)- שהיה מלא כוחות מיצרים בתנועה...והמודיעין הישראלי - לא תיפקד בצורה טובה...!)
---
2) אני הייתי בשירות סדיר, בזמן שהיפגנת בירושלים - לאחר המלחמה...ולא יכולתי להצטרף אליך אז, בזמן שקיבלת חשיפה בתישקורת העיקרית של מדינת ישראל (היו זורקים אותי לכלא).
מי ומה גרמו לך לרדת מהחשיפה התיקשורתית..., לפני שהועמדו לדין-אמת, הבכירים החשודים במדינת היהודים...?
כי לא היו מחדלים גדולים, כפי ששיקרו לרוב הישראלים!
מה מונע ממך להפגין שוב היום...ולדרוש את מה שאולי לא ידעת אז...?! (רוב הציבור יודעים כבר, כי ועדת אגרנט הסתירה אז ומסתירה את כל האמת עד היום...!)
אתה - מוטי אשכנזי, ידוע להרבה מאד תושבי ישראל... ואין לך צורך לבצע את שלב החדירה וההיכרות עם ההמונים בתיקשורת העיקרית..., אלא רק שוב להציג את דרישותיך לביצוע משפט אמת (אולי בבית משפט בינלאומי) בהמשך להפגנתך לאחר מלחמת יום-הכיפורים...!
אסור שבכירים חשודים בישראל, כמו:
אהרון ברק וחברי ועדת אגרנט שעדיין בחיים,
הנרי קיסינג'ר,
אלי זעירא,
עוזריהם האישיים של גולדה ודיין - שעדיין בחיים
ונוספים שהיתה להם מעורבות ישירה לביצוע ליכאורה של החלטות האמריקנים - עם המניעים הזרים...,
כל אלה יתחמקו ממשפט אמת ועונש כחוק... - עוד בחייהם!
--
3) מוטי אשכנזי, במוצב בודפשט היה מצב קשה..., אך היו ניצולים כמוך (למרות שהוחלט ליכאורה, להקריב אותנו בקו-הראשון - בעבור "ניצחון קטן" למיצרים והסורים, להשגת מטרות האמריקנים...!) ,
אך במוצב מיפרקת, שלחמנו לידו - חבריך המילומניקים - זעקו בקשר שהמיצרים עולים עליהם...וביקשו שטנקים ותותחים יפגיזו את המוצב - כי היו בחוץ מלא מיצרים...
והתחננו שמישהו יגיד להם - איך להפעיל במוצב שלהם, את המערכת להבערת כל התעלה עם אש (אשר לא היתה ולא ניבראה!)..., עד שעלו עליהם מיצרים עם להביורים של אש...וקולם נדם...!!! |
|
כתובת IP: |
107.201.141.219 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יוסף אגמון |
|
|
עידן יוסף
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים התקדם גדוד שריון מצרי למעוז 'בודפסט', היחיד שלא נפל במלחמה בגזרת תעלת סואץ. לכאורה לא היה למעוז סיכוי להחזיק מעמד. טנק ישראלי אחד בפיקוד שאול מוזס, שקיבל אחרי המלחמה את עיטור המופת, הגיע למעוז ברגע האחרון, השמיד את רוב הגדוד המצרי ומנע את נפילת המעוז
|
|
|
|
|
|
מיכאל הרשקוביץ
פרק מתוך הספר "מראה סדוקה" המתאר את קרב החווה הסינית במלחמת יום כיפור ב-1973 מנקודת מבטו של המחבר, אשר השתתף בקרב כשריונאי בגדוד 100 של אהוד ברק
|
|
|
|
|
|
אריה אבנרי
יואל בן פורת שילם מחיר אישי יקר בשל ניסיונו לשחות נגד הזרם העכור של הערכה המודיעינית השגויה. המלחמה גרמה לו זעזוע נפשי. זמן קצר אחרי סיומה הוא אושפז בכפיה במוסד סגור למשך תקופה מסוימת בבית חולים לחולי נפש. אחרי שהחלים וחזר אל עצמו החליטו אישים בכירים במדינה שמוטב לא לשחרר את בן פורת מצה"ל ולסכור את פיו באמצעות העלאתו בדרגה ומינויו כדובר צה"ל
|
|
|
|
|
|
עמוס גלבוע
ידיעה שהגיעה לראש המוסד הייתה מסוג אותן ידיעות "זהב" שיש בהן כדי לשנות מצב אסטרטגי ולהשפיע במישרין על קבלת ההחלטות בדרג העליון תוך כדי מלחמה
|
|
|
|
|
|
שמעון זיו
נכון היו הרבה נופלים, היו הרבה פצועים, צה"ל נתפס לא מוכן אבל באמת במלחמת השחרור היו הרבה יותר נופלים ופצועים, היו הרבה יותר פשלות
|
|
|