העליון: בכירה בהדסה התרשלה

מנהלת המרכז לגנטיקה קלינית בבית החולים הדסה, פרופ' ורדיאלה מיינר, התרשלה בטיפול באישה בהריון בשנת 2003. כך קובע (יום ב', 9.2.15) בית המשפט העליון. השופט צבי זילברטל דחה את ערעורו של בית החולים על חיובו לפצות הורים ותאומים על הנזק המוחי הכבד ממנו סובלים הילדים, ואף הגדיל את הפיצוי בו חויב בית החולים. האם ערכה שורה של בדיקות בזמן הריונה, מאחר שהבת הבכורה סובלת גם היא מנזק מוחי. בין היתר ערכה מיינר מספר בדיקות, שאת תוצאותיהן שלחה להורים, אך בלשון שלא יכלו להבין. "המכתב להורים במקרה הנדון הוא מורכב, וכולל מושגים רפואיים וסטטיסטיים אשר מלוא משמעותם אינה מובנת לאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה רפואית", אומר זילברטל. "מידע 'רב פנים' כזה אינו פשוט להבנה, וכדי שמטופל מן היישוב יוכל להגיע להחלטות מושכלות על בסיסו, הרופא נדרש לתווך ולהסביר את מלוא המשמעות של האמור לעיל". הוא גם מדגיש, שמסירת המידע בצורה כזו מהווה הפרה של כללי האתיקה. זילברטל הטיל אחריות מופחתת על הגינקולוג ד"ר אלחנן בר-און, אשר טיפל אם. לדבריו, "הרופא המטפל הוא הגורם המוכר למטופל, והוא זה שמחזיק בראייה כוללת בעניין מצבו הבריאותי לאורך זמן, ומכאן החובה המוטלת עליו לרכז את המידע הרפואי הנוגע למטופלו ולוודא כי המטופל מצליח להבין את שלבי הטיפול השונים ואת השלכותיהם". במקרה זה, היה צריך בר-און לברר האם האישה הבינה את תוצאות הבדיקות כפי שמסרה לה מיינר; בירור כזה היה מלמד אותו שהתשובה שלילית. זילברטל ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי להטיל על ההורים אשם תורם של 30%, בין היתר משום שבניגוד למה שנאמר להם בבית החולים - איש לא יצר איתם קשר כדי להעמידם על הסיכון שבהמשך ההריון. הוא קבע, כי האחריות לנזקי ההורים והילדים היא 80% של הדסה ו-20% של בר-און. לנוכח ביטול האשם התורם, ובעקבות תחשיבים מעודכנים לגבי תוחלת החיים של התאומים, העמיד זילברטל את הפיצוי על 3.5 מיליון שקל, לעומת 1.9 מיליון שקל שנפסקו במחוזי. לכך יתווסף תשלום חודשי של 20,000 שקל מיום הולדתם ה-11 של התאומים ועד לקץ ימיהם. לכל הסכומים הללו יתווסף שכר טירחת עורך דין בסך 20%. הנשיאה מרים נאור והשופט ניל הנדל הסכימו עם זילברטל. את ההורים ייצג עו"ד דוד פייל, את הדסה ייצג עו"ד יעקב עוזיאל, ואת יתר הרופאים - עוה"ד אריה כרמלי ויואב כרמלי.