ג'ובראן: יותר חופש ביטוי לח"כים ערבים

לחברי כנסת ערבים מגיע חופש ביטוי רחב יותר משום שהם מייצגים קבוצת מיעוט. כך עולה מדבריו של שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, העומד כיום בראש ועדת הבחירות המרכזית, בדעת המיעוט שלו (יום ג', 10.2.15) בעניינה של ח"כ חנין זועבי. ג'ובראן סבר, כי יש מקום לקבל את העתירה ולבטל את השעייתה של זועבי, שבאה בעקבות דבריה על חטיפת שלושת הנערים וקריאתה לפלשתינים להטיל מצור על ישראל. לדבריו, "הבטחת קיומו של חופש הביטוי הפוליטי חשובה גם כאשר מדובר בהתבטאויות ורעיונות מרגיזים ומקוממים והיא חשובה במיוחד עבור חברי כנסת אשר מבטאים דעות הנתפסות ככאלה בעיני רוב הציבור... עיקר חשיבות זכות זו הוא במתן הגנה לדברים שאינם פופולריים ואינם בקונצנזוס ושאף יכולים לצרום לאוזניים. "אין לכחד כי הבטחת קיומו של חופש ביטוי פוליטי חופשי וצמצום הגבלתו, חיונית במיוחד לחברי כנסת המשתייכים לקבוצות מיעוט באוכלוסייה... ישנה חשיבות רבה להגנה על חופש הביטוי של קבוצות מיעוט בפרלמנט וריסון הפגיעה בו. זאת, על-מנת שנוכל להבטיח ייצוג אפקטיבי ושוויוני בכנסת לקבוצות המיעוט, באופן שהקול שלהן יישמע ולא יודר". ג'ובראן אומר, כי לגישה זו יש אחיזה בפסיקות קודמות של בית המשפט העליון. עוד אומר ג'ובראן, כי על השאלה האם חבר כנסת הפר את כללי האתיקה, יש לענות תוך בחינת החסינות המהותית העומדת לו. "גם הרשעה אתית אינה דבר של מה בכך והסנקציות המתלוות אליה יכולות להיות חמורות במיוחד, כמו במקרה הנוכחי - הרחקה מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה לתקופה של שישה חודשים. דבר אשר יכול ליצור אפקט מצנן בעבור חברי כנסת. לטעמי, תפיסה זו מחייבת את ועדת האתיקה לנהוג בריסון עת היא מגבילה את חופש הביטוי של חברי הכנסת ומרשיעה אותם בדין אתי בגין התבטאויות פוליטיות", הוא מוסיף. ג'ובראן סבור, כי "יש מקום לפרשנות המרחיבה את גדרי הסבלנות והסובלנות. לדידי, יש לפעול באמת מידה דווקנית ומחמירה בקביעה כי חבר כנסת הפר את הערכים של 'קידום טובת המדינה' ו-'טיפוח אמון הציבור'. אין להטיל על חבר כנסת הגבלות כלליות וסתמיות, אלא יש לצמצם את הסיווג לאותם מקרים קיצוניים. כפועל יוצא מכך, יש לתת לחבר הכנסת כר פעולה נרחב ולפרש פירוש ליבראלי את מעשיו ודבריו, באופן כזה שרק המהות הבהירה והקיצונית של תוכן דבריו תוכל לשמש יסוד להרשעתו". על עניינה של זועבי אומר ג'ובראן: "מדובר לגישתי במקרה גבולי למדי. דבריה של העותרת, בעיתוי בו נאמרו, קשים הם ומתקרבים לטעמי אל קו הגבול שמעברו לא יהיה ניתן לומר כי הם צולחים את כללי האתיקה. עם זאת, דעתי היא כי בנסיבות העניין, ובהתחשב במכלול השיקולים, המסקנה הראויה היא שהעותרת בסופו של דבר לא הפרה את כללי האתיקה. הטעם המרכזי לכך הוא כי לא ניתן לדלות מהתבטאויותיה תוכן בהיר וחד-משמעי שעולה כדי הפרה של הערכים האתיים, אלא התבטאויותיה היו מעורפלות, חלקן לווה בהסתייגות, וחלקן בהסברים מאוחרים יותר".