חוקרים במשטרת ישראל פיברקו הצהרה מפי עצור שתקף עוברי אורח בסכין תוך שהוא סובל מהתקף אפילפטי. כך עולה מהכרעת דין שניתנה בשבוע שעבר על-ידי השופט
שמאי בקר מבית משפט השלום בתל אביב-יפו.
הדוקר, מתן צדקה, היה בשנת 2013 חייל בשירות סדיר כאשר הגיע לקניון דיזנגוף סנטר בתל אביב, דקר עובר אורח בגבו באמצעות אולר 'לדרמן' שהחזיק בידו ולאחר מכן דקר את אחד ממאבטחי הקניון שהוזעקו להשתלט עליו.
צדקה הודה בעובדות שבהן הואשם, אך טען כי במקרה שלו חל סייג האחריות הפלילית הנוגע לפעולות שנעשו בהיעדר הכרה. זאת, מכיוון שמעשי הדקירה נעשו במהלך התקף אפילפטי 'חלקי מורכב' המתאפיין בשינויים במצב ההכרה והתודעה ובהפרעות התנהגותיות שלעתים קרובות הינן קשות וביזאריות מאוד.
בית המשפט קיבל את גרסתו של צדקה וזיכה אותו מן העבירות שיוחסו לו - החזקת סכין למטרה לא כשרה, ופציעה כשהעבריין מזוין. זאת, לא לפני שמתח ביקורת חריפה על הפרקליטות על שביקשה להעמיד לדין את צדקה בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה בגין החזקת אולר לדרמן שמצוי בידיו של כמעט כל חייל בצה"ל.
"בית המשפט בתוך עמו הוא חי, בתוך צבאו – שירת. מדובר כמעט בידיעה שיפוטית, לפיה חיילים רבים מהלכים כשעל ירכם נרתיק ובו אולר לדרמן או דומה. הרי ברור שלולא הדקירות שדקר הנאשם את המתלוננים, מחמת התקף אפילפטי בו לקה ובהעדר אחריות פלילית, ברי כי לא היה מוגש נגדו כתב אישום על החזקת סכין למטרה לא כשרה, אף לא היה נעצר בשל כך, גם לא היה מעוכב בגין זאת. אגב, לא הייתה כל מניעה לכאורה מצד הקניון ומאבטחיו, לאפשר כניסת חייל כשאולר לדרמן בכליו, ולא בכדי", קבע בקר.
במהלך הדיון ציין השופט בקר כי בהודעתו של הנאשם במשטרה, אשר הוצגה בפני בית המשפט נרשם כי נשאל אם נפגש בעבר עם פסיכיאטר, ומפיו נרשמה התשובה הבאה: "לפני איזה 5 שנים, באותו מקרה, פוצצתי אנשים מכות. אמרו שאני סובל מקצרים אפילפטיים".
"מצאתי להתעכב על הבהרה זו, הואיל והנאשם בחקירתו הראשית הקצרה, הבהיר כי לא אמר כדבר הזה במשטרה, וכי אין זה סגנון הדיבור שלו", ציין השופט והוסיף כי למרות שהוא סבור כי בנסיבות הענין השאלה אם "פוצץ" הנאשם אחרים, אם לאו, לפני חמש שנים מיום חקירתו, עת היה נער כבן 13 - אינה משנה ממש לעניין האישומים נשואי התיק, הרי שקיימת חשיבות בדברים לשאלת מהימנותו של הנאשם.
"לא פעם ולא פעמיים באים נאשמים או עדים לפני בית המשפט, וטוענים כי דברים שנרשמו בהודעתם במשטרה לא נאמרו מפיהם. על-פי רוב, נדחות טענות כגון דא, ועל פני הדברים מניח בית המשפט כי שוטרים אינם רושמים דברים סתם, אף לא מתקצרים או "מתרגמים" דברים שנאמרים להם לשפה אחרת. אולם במקרה דנא, הוקלטה חקירתו של הנאשם במשטרה, תיעודה הוגש לעיוני בהסכמת הסנגור (ת/23), והנה - בהקלטה, אכן, לא נשמע הנאשם אומר את הדברים", ציין בקר.
לדבריו, נקודה זו, כאמור, יש לה חשיבות במישור המהימנות: הנאשם עמד על כך שאין זה סגנון הדיבור שלו, ואכן - נמצא דובר אמת בעניין זה.
