אחת המחשבות הנפוצות אצל קרובים של אנשים שהתאבדו היא: איך לא ידענו? האם היו סימנים מוקדמים שלא שמנו אליהם לב? מפתיע ככל שזה יישמע, שני טייטלבאום ממכללת אפקה להנדסה פיתחה תוכנה המסוגלת לזהות ולהצביע על נטיות אובדניות ברשתות החברתיות. בבסיס הרעיון נמצאת היכולת של התוכנה לקחת טקסט שמוזן אליה (כרגע באנגלית בלבד), לנתח את מרכיביו ולזהות האם לכותב יש נטיות לשים קץ לחייו.
התוכנה מתבססת על אחד הענפים המסקרנים בעולם ההנדסה והתכנות, המכונה "עיבוד שפה טבעית", שבאמצעותו ניתן לזהות רגשות מתוך טקסט כתוב.
כאן נשאלת השאלה: איך מלמדים את המערכת לזהות תבניות לשון אובדניות? ובכן, כדי להגיע לרמת דיוק גבוהה, הזינה המתכנתת למערכת מאות מכתבים משני סוגים. הראשון, מכתבי התאבדות וטקסטים של אנשים שאכן שמו קץ לחייהם. השני, טקסטים "רגילים" שנשלחו, כמו מכתבי אהבה או הגשת מועמדות לעבודה. לאחר 65 ניסיונות "אימון" של המערכת נוצר אלגוריתם המאפשר לקבוע בסבירות גבוהה מהם אופיו ונטייתו של האדם שעומד מאחורי המילים.
טייטלבאום מספרת כי המשפטים היותר נפוצים במכתבי אובדנות אמיתיים הם, בין היתר: "אני חש שהכול כבד עליי", "מקווה להיות מאושר יותר איפשהו", "אימא ואבא, אני אוהב אתכם, אני מקווה שיהיו לכם חיים טובים".
התגובה הטבעית לתוכנה מסוג זה היא המחשבה שניתן "להערים" עליה בעזרת טקסטים "אובדניים" פשוטים, כמו: "אני רוצה למות" או "נמאס לי מהכול". כאן מספקת טייטלבאום תובנה מעניינת: "בניגוד למה שאנשים חושבים, רוב מכתבי ההתאבדות של אנשים שאמנם שמו קץ לחייהם מכילים נוסחים של אהבה, תקווה ואושר לכל מי שהנפטר משאיר אחריו, ובצד זה טקסטים המבטאים השלמה עם המצב ולא כעס עליו. משפט כמו 'רע לי! אני מתאבד' הוא משפט פעולתי, לעומת משפטי השלמה ותיאור כגון 'אני יודע שקשה להתמודד איתי'".
לסיכום מדגישה טייטלבאום כי המערכת לא מיועדת להחליף פסיכיאטרים או אנשי מקצוע אחרים, אלא נועדה לספק כלי עזר להם ולחברים בצד שיטות הטיפול הקיימות.
