צבי (הרולד) שיפרין, אבי לימודי מזרח אסיה בישראל, נולד בשנת 1922 בעיר רוצ'סטר שבמדינת ניו-יורק בארה"ב. בשנת 1943 בעודו סטודנט בקולג', התגייס לצבא האמריקני ונשלח לחזית האוקינוס השקט. בעקבות צרכי המלחמה, נשלח ללמוד סינית ותרבות סין באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (1944-1943) ועם סיום לימודיו (1945) הוצב במנילה, בה הייתה אז קהילת מהגרים סינית גדולה, ואף השתתף בפעילות מבצעית בפיליפינים בשלהי המלחמה.
בשנת 1948 עלה ארצה במסגרת מח"ל (מתנדבי חו"ל). לאחר שקיבל מלגה להמשך לימודיו, חזר שיפרין לאוניברסיטת קליפורניה (ברקלי) בשנים 1957-1955, שם עבד עם פרופ' רוברט סקאלאפינו, מגדולי חוקרי אסיה וסין. לאחר שהשלים תואר שני בחר לשוב לארץ כדי לסיים בה את לימודי הדוקטורט (בהנחייתו של ש.נ.אייזנשטדט). כבר משנת 1958, עם שובו לארץ, החל שיפרין להציע באוניברסיטה העברית קורסים בהיסטוריה של סין, וכך - לראשונה בתולדות האוניברסיטאות בארץ החלו ללמוד על סין ועל אסיה, וכך החל לצמוח בישראל חקר המזרח הרחוק. בכוחותיו הוא הצליח שיפרין לעורר סקרנות ועניין בקרב תלמידי האוניברסיטה העברית שעד אז לא נחשפו לכל ידע מחקרי על סין ועל ארצות מזרח אסיה האחרות. לאחר שקיבל תואר דוקטור מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בשנת 1961, נסע למחקר פוסט דוקטורט באוניברסיטת הארווארד, ולאחריו השתלב בסגל ההוראה שלהאוניברסיטה העברית.
בשנת 1968 הקים שיפרין את החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית (שנקרא אז החוג ללימודי סין ויפן; את יפן ייצג אז פרופ' אברהם אלטמן). היה זה החוג הראשון מסוגו בארץ. צבי שיפרין, שקודם לדרגת פרופסור חבר בשנת 1972 ולדרגת פרופסור מן המניין ב-1980, לימד בחוג שאותו הקים עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1990.
שיפרין עסק לא רק בנושאי הוראה ומחקר, אלא היה פעיל מאוד גם בנושאים חברתיים ומדיניים, בפרט בכל מה שקשור לעליית יהודי ברית המועצות. בראשית שנות השבעים של המאה העשרים הוא פתח בפעילות חובקת יבשות למען שחרור אסירי ציון מברית המועצות. מאבקו חסר הפשרות במישור הלאומי והבינלאומי נשא פרי, ופעילותו נחלה הישג מרשים כאשר הצליח להביא לשחרורו ולעלייתו לארץ של אסיר ציון הסינולוג ויטלי רובין, שהשתלב זמן קצר לאחר עלייתו בסגל האוניברסיטה העברית.
במהלך השנים מילא פרופ' שיפרין שורה של תפקידים ציבוריים באוניברסיטה ומחוצה לה. בין היתר עמד בראש בית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית (1970-1968), כיהן כראש המכון למחקר ע"ש הרי ס. טרומן למען קידום השלום (1987-1979); והיה ראש קרן החינוך ארה"ב-ישראל (קרן פולברייט, 1987-1980). לאורך כל שנות פעילותו באוניברסיטה העברית כיהן כחבר בוועדות אוניברסיטאיות רבות.
שיפרין היה עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד (1963-1962) ובאוניברסיטת ברקלי (1989-1988), והשתתף בכנסים בינלאומיים רבים. הוא הוזמן להיות פרופ' אורח של האקדמיה הסינית למדעי החברה בביג'ינג עוד בשנת 1982, עשור לפני כינונם של יחסים דפלומטיים בין סין לישראל.
פרופ' שיפרין נשוי לרות ולזוג שתי בנות, נכדים ונינה.
