עיריית רמת גן התרשלה במשך שנים כאשר לא גבתה ארנונה במיליוני שקלים מנכס שלא היה רשום בספריה. כך עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון, אשר התיר לעירייה (יום ג', 24.2.15) לגבות רטרואקטיבית ארנונה של 250,000 בגין הנכס תמורת שלוש שנים.
אריה הראל היה הבעלים של נכס בשטח של 1,700 מ"ר ברחוב קריניצי בעיר, ובמשך עשרות שנים לא שילם עליו ארנונה. העירייה מצידה לא דרשה את הארנונה, משום שמסיבה שלא הובררה - הנכס לא הופיע כלל ברישומיה. רק לאחר שהראל פינה את הנכס, במאי 2011, לצורך שינוי ייעוד הקרקע מחקלאות למגורים - דרשה ממנו העירייה ארנונה לשנים 2011-2009.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עתירתו של הראל נגד החיוב, באומרו ש
רשלנותה של העירייה הייתה כה רבה, עד שאין לאפשר לה לעשות שימוש בכלי החריג של חיוב רטרואקטיבי. אולם בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של העירייה והשיב על-כנו את החיוב.
השופטת
דפנה ברק-ארז אומרת כי רשלנותה של העירייה לא הייתה כלפי הראל אלא כלפי הציבור. "בכך, העבירה למעשה העירייה מיליוני שקלים מכספי הציבור אל כיסו של המשיב... מדובר במעשה שחומרתו הציבורית רבה, שכן כלל תושבי העיר נאלצו שלא בטובתם 'לסבסד' את העסק המסחרי אותו הפעיל
המשיב. כפי שכבר נפסק בידי בית משפט זה, כאשר רשות מקומית מגלה כי ניתנה הנחה בארנונה המבוססת על טעות והיא אינה עושה דבר לתקנה היא מועלת בתפקידה כנאמנת הציבור".
ברק-ארז מוסיפה: "המשיב טען במקרה זה להסתמכות על אי--הגבייה. אולם, כדי להוכיח הסתמכות עליו להראות לא רק שנכזבה ציפייתו שלא לשלם ארנונה, אלא כי היה מכלכל צעדיו באופן שונה. באיזה מובן הוא 'סמך' על אי-תשלום הארנונה? האם היה מנהל את עסקו במקום אחר שבו לא חלה חובה כזו?
מקום שכזה אינו בנמצא עבור המשיב במדינת ישראל כולה... נישום לא רשאי להסתמך על אי-גבייתו של מס או תשלום חובה אחר, כאשר ברור כי היא נעשית בניגוד להוראות הדין".
השופט
מני מזוז הסכים עם ברק-ארז באומרו, שמדובר ב"מקרה זועק של 'חוטא יוצא נשכר', ואל לנו להוסיף על 'שכרו' בביטול הודעת החיוב בארנונה שנשלחה אליו על-ידי עיריית רמת גן". מזוז אומר, כי כשם שקיימת חובת הגינות של הרשות כלפי הפרט - קיימת חובת הגינות גם בכיוון ההפוך. הוא מוסיף: "טענת הסתמכות המבוססת על אי- גביית ארנונה תתקבל רק בנסיבות חריגות, כגון כאשר מדובר בסוג נכס שהגישה המקובלת לגביו - להלכה ולמעשה - הייתה שאינו בר-חיוב בארנונה, ועל כן רשאי היה הנישום להניח שאי-הגביה
יסודה בפטור מארנונה ולא בטעות או מחדל של הרשות".
השופט
יורם דנציגר סבר, בדעת מיעוט, שאין לקבל את ערעורה של העירייה, בעיקר בשל התרשלותה רבת השנים. ברק-ארז הורתה להעביר את פסק הדין ליועץ המשפטי של משרד הפנים, כדי שיבחן כיצד אירע הכשל ומה נעשה כדי למנוע את הישנותו. הראל חויב בתשלום הוצאות של 60,000 שקל. את העירייה ייצגו עוה"ד טל שטיין-אלבר ונטלי יונסוף, ואת הראל - עו"ד טל קדש.
