"ישראל צריכה להשתמש בכל הכלים המדיניים והפוליטיים העומדים לרשותה על-מנת לעצור את חתימת ההסכם עם אירן אשר משאיר את טהרן עם היכולת לייצר נשק גרעיני". כך אומר תא"ל (מיל.) יוסי קופרווסר, שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים. הוא גם סבור, שנאומו המתוכנן של ראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו, בקונגרס בנושא זה הוא צעד נכון למרות חסרונותיו.
עמדתו של קופרווסר הושמעה בהרצאה שנשא (15.2.15) במרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן ופורסמה כמאמר בחתימתו. לדברי קופרווסר, אירן השכילה לנצל למעלה משני עשורים של רפיסות מערבית כדי להשיג התקדמות ניכרת בתוכנית הגרעין שלה, והסנקציות שהוטלו בשנת 2012 היו בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.
לדבריו, כך נוצרה "מציאות, שבעבר נראתה כמעט בלתי אפשרית, ולפיה המערכת הבינלאומית, ובמיוחד ארצות הברית, מוכנה להשלים עם קיומה של תוכנית גרעין פעילה באירן, המאפשרת זינוק לעבר נשק גרעיני, כלומר מוכנה להשלים עם מציאות בה אירן היא מדינת סף גרעינית ואף לתת לכך לגיטימציה פורמלית... המשמעות המעשית של תמונת מצב זו היא שאירן נמצאת כיום במרחק חודשים ספורים מייצור חומר בקיע בכמות המספיקה לייצור מתקן נפץ גרעיני ראשון, ומשמרת יכולות הדרושות לייצור נשק גרעיני, עם זאת היא סובלת, אם כי במידה פוחתת והולכת, מהשפעת הסנקציות הכלכליות שהטיל עליה המערב".
חומר בקיע בטווח קצר קופרווסר מדגיש: "העובדה שלאירן אין עדיין נשק גרעיני, למרות שעברו 27 שנים מאז שהחלה במאמץ להצטייד בנשק כזה, נובעת במידה לא מבוטלת גם ממאמציה של ישראל. לכן הטענות הנשמעות מדי פעם כאילו עצם ההצלחה האירנית להתקדם לעבר השגת נשק גרעיני היא בבחינת כישלון ישראלי, הן מגוחכות. אלמלא הפעילות הישראלית, היה בידי אירן נשק גרעיני כבר לפני שנים רבות. יתר על כן, הודות לפעילות הישראלית, ניתן להניח שלא יהיה לאירן נשק גרעיני גם שנים רבות קדימה. וזאת גם אם יושג הסכם שאינו עונה על הציפיות הישראליות".
על-פי הפרסומים בנוגע להסכם המתגבש, מגיע קופרווסר למסקנה, כי "בניגוד להצהרות האמריקניות כי מטרתם היא לשמור את אירן לפחות שנה מהשגת חומר בקיע למתקן גרעיני, הרי שבפועל, על-פי ההסכם המתגבש כעת, תוכל אירן להשיג יעד זה ככל הנראה תוך זמן קצר בהרבה, במיוחד אם התשתיות לא תושמדנה". שורש חילוקי הדעות בין וושינגטון לירושלים, הוא אומר, נעוץ בכך ש"ארה"ב שואפת למנוע מאירן להשיג נשק גרעיני ואילו ישראל שואפת למנוע ממנה יכולת לייצר נשק גרעיני - זהו הבדל עצום".
לדעת קופרווסר, "יש צורך בהחרפה משמעותית של הלחצים הכלכליים, הבידוד המדיני והאיום באופציה הצבאית, כדי לשכנע את חמנאי לגלות את 'הגמישות ההירואית' עליה דיבר באחרונה ולוותר על תוכנית הגרעין הצבאית". אולם ממשל אובמה מוכן לשלם מחיר גבוה כדי להגיע להסכם עם אירן, ולכן הוא מנסה מצד אחד לטרפד את האפשרות של החרפת העיצומים בידי הקונגרס, ומצד שני רומז לטהרן שהצעתו הנוכחית היא האחרונה.
לארגן הפגנת המונים על נאומו של נתניהו בקונגרס אומר קופרווסר, כי אומנם מדובר בצעד יוצא דופן, אך "נוכח חומרת האיום ודחיפותו נראה שיש הצדקה לעשות שימוש גם באמצעים חריגים. הרי ככל הנראה לא יהיה מקצה שיפורים מאוחר יותר". ייתכן שנתניהו יוכל לשכנע עוד סנטורים לבטל וטו של
ברק אובמה על סנקציות נוספות, ואילו "הנזק של החרפה במערכת היחסים בין ראשי המדינות כבר נגרם, אך ספק אם הוא יחלחל למערכת היחסים בין הממסדים של שני הצדדים באופן שיפגע משמעותית בקשרים".
לדעת קופרווסר, "נוצר פה מקרה של סמיכות זמנים בין הבחירות לבין לוח הזמנים של השיחות הגורליות על עתיד תוכנית הגרעין האירנית ואין זה הגיוני שבשל כך ישראל תימנע מהפעלת כל הכלים שברשותה כדי למנוע עסקה מסוכנת עבורה. להפך, זו חובתה, שהרי בכל זמן נתון חייב ראש ממשלה מכהן לפעול כמיטב יכולתו לחיזוק בטחונה של המדינה". הוא אף מציע לשקול הפגנת המונים מול שגרירות ארה"ב בישראל, בה ישתתפו נציגי כל המפלגות הציוניות, כדי להבהיר שבנושא האירני אין חילוקי דעות בישראל.
