המרכיב החשוב ביותר בקביעת גובהו העתידי של אדם הוא הסביבה שבה הוא חי בשנה הראשונה לחייו. כך עולה ממחקר שנערך בטכניון, באוניברסיטת תל אביב ובבית-החולים בני ציון, בשיתוף לשכות הבריאות בחיפה ובתל אביב.
במחקרם של פרופ' זאב הוכברג מהטכניון ועמיתיו, נבחן משקלם היחסי של הגורמים השונים הקובעים את השונות בגובהו של אדם בוגר. טווח השוני הקיים בין אנשים גבוהים לנמוכים עומד על כ-24 ס"מ.
במחקר זה התברר, כי מחצית מהשוני הזה נובע מגורמים גנטיים מולדים, ומחצית - מתנאי-סביבה. החוקרים התמקדו בשלב המכריע, שהוא שלב המעבר מגדילת-תינוק לגדילת-ילד (גיל 10.5 חודשים, בממוצע הישראלי). הם עקבו אחר שלב המעבר הזה והשלכותיו בקרב 162 זוגות תאומים - 56 זוגות של תאומים זהים (כלומר בעלי גנים זהים), 106 זוגות של תאומים שאינם זהים (בעלי גנים שונים), ו-106 זוגות אחים שאינם תאומים.
לדברי פרופ' הוכברג, "מחקרי-תאומים מאפשרים לבחון את 'מאזן הכוחות' בין גנטיקה וסביבה. וכאן גילינו את כוחה העצום של הסביבה בעיצוב האדם. זו למעשה ה'פלסטיות' של ההתפתחות, שפירושה שתנאים סביבתיים כגון: תזונה, מזג-אוויר ומצב חברתי ומשפחתי, משפיעים על תכונותינו הגופניות. מנקודת הראות האבולוציונית, הפלסטיות 'תופרת' לנו תכונות שיסייעו לנו בתנאי החיים העתידיים שלנו, ואת התנאים העתידיים האלה היא 'מנבאת' על סמך התנאים בהווה. מכאן שילדים שנולדו וגדלים בסביבה המאופיינת ברעב, יהיו נמוכים יותר, כדי שיידרש להם בעתיד פחות מזון. סביבה עשירה ושבעה, לעומת זאת, 'תצמיח' ילדים גבוהים".
מסקנת החוקרים, על-פי מחקר זה ומחקרים קודמים שניהל הוכברג, היא שגובהו הסופי של אדם נקבע במידה רבה (50%) מתנאי הגידול ברחם ובשנת החיים הראשונה. אף שלגנטיקה יש השפעה מהותית על גובה האדם, השפעת הסביבה עצומה. כאשר סביבה כוללת את הגורמים הבאים: מהלך ההריון, התזונה ומצב הבריאות בשנה הראשונה לחיים, ההורים ומבנה המשפחה, המצב הכלכלי והרגשי.
"בעקבות מהפכת הגנטיקה, נהוג כיום לייחס לגנים שלנו משקל רב בקביעת תכונותינו. ואכן, אין ספק שרבות מהתכונות שלנו הן מולדות או גנטיות. עם זאת, כפי שאפשר לראות במחקר שלנו, לתנאי הסביבה יש תפקיד משמעותי מאוד בקביעת תכונות אלה", אמר הוכברג.
