"נשגב מבינתי הכיצד לא בוש התובע ונכלם להעלות טענה זו בפני בית הדין". כך אומרת (16.2.15) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, ד"ר
אריאלה גילצר-כץ, על תביעה להכיר בקטטה עם פקח חניה כתאונת עבודה.
אליהו לוי, בעלי עסק למכירת כריכים, נסע בנובמבר 2011 למאפייה סמוכה לקנות לחם. הוא החנה את רכבו במקום אסור לחניה, התקוטט עם הפקח שרשם לו דוח ולטענתו נחבל בכל גופו ואצבעו נשברה. לוי דרש מהביטוח הלאומי להכיר בקטטה כתאונת עבודה, ומשנדחה - פנה לבית הדין. לטענתו, הנסיעה למאפייה הייתה חלק מעבודתו ולכן מדובר בתאונת עבודה.
גילצר-כץ אומרת, כי הנסיעה אכן הייתה בענייני עבודה, אך לא כך החניה במקום אסור. "נשגב מבינתי הכיצד לא בוש התובע ונכלם להעלות טענה זו בפני בית הדין. התובע הצהיר שחנה במקום חניה אסור כאילו מדובר בעניין של מה בכך, זוטי דברים, ואפילו בעניין מחויב המציאות. נשאלת השאלה האם לא היה מקום חניה מוסדר בקרבת המאפיה, מעט מרוחק יותר או בתשלום? ואם התשובה לכך שלילית, האם אין עוד מאפיות בעיר רמלה, שמקום חניה נוח בסביבתן? אין זאת אלא שהתובע בחר לחנות את רכבו במקום חניה אסור מטעמי נוחות. האחריות על בחירתו זו היא של התובע בלעדית. איש לא חייב אותו לכך והוא בוודאי שלא 'נאלץ' לעשות כן.
"...מחד-גיסא, התובע הפגין זלזול בחוק עזר עירוני, עת חנה במקום אסור. מאידך-גיסא, התובע מבקש סעד מבית הדין על-רקע פגיעה שקרתה לו, לכאורה, כתוצאה ישירה של אותה עבירה על אותו חוק עזר עירוני. כלל ידוע במשפט לפיו מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה - תביעה שנולדה כתוצאה ממעשה אסור, לא תצמח ממנה תועלת בין כותלי בית הדין. כלל זה מתאים ככפפה ליד במקרה דנא, שכן עילת התביעה נולדה כתוצאה מעבירה על החוק.
"זאת ועוד, קבלת התביעה במקרה דנא תעודד התנהגות לא חוקית. קביעתה של הרשות המקומית אילו מקומות חניה מותרים ואילו אסורים אינה בגדר המלצה. קביעה זו, ובפרט סימון אבני שפת המדרכה באדום-לבן, חיונית לשמירה על שלומם ועל חייהם של הולכי הרגל ולזרימה תקינה של תנועת כלי הרכב בתחומי הרשות המקומית. זלזול בכללים הללו אינו עניין שבית הדין רשאי להתעלם ממנו, חרף העובדה שעסקינן בתביעה סוציאלית".
גילצר-כץ מציינת, כי לוי העיד שהייתה זו היתקלותו השנייה עם אותו פקח. מכך היא לומדת, ש"ככל הנראה התובע נוהג לחנות את רכבו במקומות חניה אסורים ואינו רואה בכך כל פסול. זהו אך חיזוק לכך שיש לדחות את התביעה, למען לא ייצא חוטא נשכר". לדבריה, "לאחר שדבר עבירתו התגלה, התובע הוא שבחר שלא לקבל עליו את הדין ותחת זאת להתעמת עם הפקח באופן אלים. בחירותיו של התובע לנהוג כפי שנהג מוציאות את האירוע מהגדרת האירוע כתאונה שאירעה עקב העבודה".
גילצר-כץ מסיימת באומרה: "חרף מורת הרוח שחש בית הדין מהגשת תביעה זו, מאחר שעסקינן בביטחון סוציאלי אין צו להוצאות, ולו על-מנת שלא להרתיע תובעים פוטנציאליים אחרים שתביעתם מוצדקת". את לוי ייצג עו"ד דימיטרי שהין, ואת הביטוח הלאומי - עו"ד לירון דגון.