כ-14% מארבעים וחמישה אלף מבקשי המקלט החיים בישראל הנן נשים אשר נדחקות לשוליים לא רק בשל מעמדן ולאומיותן, אלא גם בשל מינן. נציבות האו"ם לפליטים שמה דגש מיוחד על נשים פליטות ומזהה בהן קבוצה פגיעה, כאשר לעיתים קרובות אלו נדרשות לראשונה לפרנס לבדן את עצמן ואת ילדיהן, בעודן מתמודדות עם מצב כלכלי קשה, מעמד מדיני לא ברור וביטחון אישי מעורער.
יום האישה הבינ"ל מצוין מדי שנה בשמיני במרץ, ולאורו מתפרסם דוח קו לעובד אשר בוחן את תמונת מצבן של מבקשות המקלט העובדות החיות בישראל של שנת 2015. הדוח מעיד כי כעובדות, מבקשות מקלט המועסקות בישראל נוטות לקחת חלק בשוק העבודה השניוני, הכולל עבודה קבלנית המאופיינת בשכר נמוך ותנאים פוגעניים יותר בהשוואה לעובדות אחרות. 96% מתוך 359 העובדות אשר פנו לעמותת "קו לעובד" במהלך שנת 2014 בבקשת ליווי וייעוץ, עבדו בעבודות ניקיון בענפים שונים תמורת שכר שעתי, ו-49.8% הועסקו באמצעות קבלני משנה. נתונים אלו מצטרפים לאתגרים נוספים המאפיינים עבודת נשים ככלל, עמן מתמודדות נשים עובדות מקבוצות חברתיות אחרות, כגון ההשפעה של סטנדרטים ונורמות מגדר תרבותיות, הטרדות מיניות, הריון ואימהות ועוד.
לצד מגמה מדאיגה של עליה בהפרת זכויותיהן כעובדות, ניתן להבחין גם בעליה חדה במספר הנשים מבקשות המקלט אשר פונות לסיוע עמותת "קו לעובד" בשנים האחרונות, כאשר ההפרה הבוטה מכולן של זכויותיהן כעובדות הינה פיטורים במהלך הריון. בשנת 2012 פנו לעמותה 15 נשים שסבלו מפיטורים לא חוקיים בהריון, בשנת 2013 המספר כמעט הוכפל ועמד על 26 נשים, ובשנת 2014 פנו 85 מבקשות מקלט אשר פוטרו במהלך הריונן, נתון המדגיש את התפשטות המגמה.
הדוח מציג גם את ממצאיו של סקר מבקשות מקלט 2014 שביצעה העמותה - ניתוח איכותני באמצעות שאלון הכולל 40 שאלות בשלושה תחומים: רקע כללי, תנאי עבודה והיכרות זכויות עובדים, וכן תנאי ועלות מחייה בישראל. על השאלון ענו 41 נשים מבקשות מקלט.
ממצאים עיקריים: - כל העובדות הועסקו בענף הניקיון לסוגיו השונים, ורובן המוחלט הועסקו בעבודות זמניות, בבתים פרטיים, במלונות, במשרדים, בבתי אבות ובמסעדות. העסקתן של 35 מתוך 41 מהמשיבות הוסדרה דרך קבלני כוח אדם. כל הנשאלות ציינו כי הן מועסקות על בסיס שעתי. נתונים אלו מעידים על אופי העסקה השולל ביטחון תעסוקתי ומאפשר הפרת זכויות עובדים ביתר קלות.
- היעדר מסגרת חוקית ברורה להעסקת מבקשי מקלט בישראל סומנה זה מכבר כבעיה חמורה של אוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל, כאשר על-אף שהנם מחזיקי אשרה עליה מתנוסס הכיתוב "אינו מהווה רישיון עבודה", המדינה אינה אוכפת איסור זה על-פי התחייבותה לבג"ץ, הסדר אשר בוקר בהרחבה על-ידי
מבקר המדינה. המצב גורם לבלבול רב ואכן, רב המשתתפות בסקר סברו שאינן רשאיות לעבוד בישראל כלל. משתתפת אחת ציינה כי להבנתה מותר לה לעבוד רק ב"עבודות שמשלמים בהן מעט". תשובה זו מסכמת את מצבם של מבקשי המקלט בישראל ומראה כיצד מעסיקים פוגעניים עשויים להרוויח ממנו.
- סקירת הסיבות לפנייתן של הנשאלות לעמותת "קו לעובד" חושפת תנאי העסקה פוגעניים הזולגים לעיתים להפרות מעולם הפלילים. הנשאלות בסקר פנו לסיוע העמותה בשל: אי-תשלום זכויות סוציאליות, סיוע בנושאים הנוגעים לפיצויי פיטורין, אי-תשלום שכר תמורת עבודתן, פיטורים בהריון, מימוש זכויות מהביטוח הלאומי לאחר לידה, אי-קבלת תלושי שכר והיעדר ביטוח רפואי.
- מעבר למציאות כלכלית קשה בה על העובדות לעבוד "מסביב לשעון" בשכר נמוך ותנאים פוגעניים על-מנת לפרנס את בני משפחתן, יש החיות בתנאים קשים אף יותר בכדי להשיב חובות שנטלו בני משפחתן תמורת תשלום הכופר לשם הגעתן לישראל בבטחה. מציאות זו, הנפוצה בקרב מבקשי המקלט שהגיעו לישראל מאריתריאה, משתקפת גם בנתוני סקר עמותת "קו לעובד". הסכום הממוצע ששילמו המשתתפות בסקר כדי להגיע לישראל עמד על 3,962 דולר, ונע בין 1,000 ל 15,000 דולר. רוב הנשאלות ציינו כי נדרשו להחזיר את כספי הכופר לקרוביהם וחבריהם, כ-600 דולר בחודש בממוצע.
- כל אחת מהמשיבות תומכת בממוצע ב-1.3 אנשים מלבדה בישראל וב-4.5 אנשים בממוצע מחוץ לישראל. ניסיוננו כעמותה מלמד כי כורח כלכלי מוביל לעיתים קרובות להשתלבות העובד והעובדת בשוק העבודה בכל מחיר, ובכלל זאת בעבודות מסוכנות ובתנאי העסקה פוגעניים.
נועה קאופמן, רכזת תחום פליטים ומבקשי מקלט בקו לעובד: "הדוח מדגיש ומחדד את המציאות הקשה בה חיות מבקשות המקלט בישראל, ומעיד על כי מדובר בקבוצה פגיעה במיוחד המתמודדת עם אתגרים רבים בשוק העבודה הישראלי. יודגש כי קבוצת עובדות זו ממילא מוחרגת מן התיקון לחוק ההסתננות והקריטריונים לזימון למתקני הכליאה בדרום הארץ, ואי לכך השארת העמימות בעניין מצבן התעסוקתי ואי אכיפת זכויות העובדים בקבוצה זו, מהווה הוספת חטא על פשע. בכדי למנוע התדרדרות במצבן הסוציאלי של העובדות, שיפגע בהן, בילדים התלויים בהן ובסביבה בה הן חיות, יש להעניק לעובדות אפשרות להשתכר בכבוד, ולקיים את עצמן באנושיות.