המדינה: מעל שישה חודשי מאסר לרוכברגר

המדינה מבקשת (יום ה', 12.3.15) לגזור למעלה משישה חודשי מאסר בפועל על ראש עיריית רמת השרון היוצא, יצחק רוכברגר, אשר הורשע בקבלה במירמה של 118,000 שקל מקרן ההשתלמות של עובדי הרשויות המקומיות. רוכברגר הורשע ברישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ושימוש במסמך מזויף - כל אלו בריבוי עבירות (למעט כמה תשלומים). גזר הדין יינתן ב-27.4.15. התובעת עו"ד פיה גלבר אמרה, כי המדינה מתייחסת לכל העבירות שביצע רוכברגר כאירוע אחד, למרות שמדובר בריבוי עבירות. המדינה מבקשת מתחם של 18-6 חודשי מאסר לעבירות המרמה והפרת האמונים, מתחמים קלים יותר לעבירות האחרות בהן הורשע ובסך-הכל – 18-6 חודשי מאסר. לדברי גלבר, אם ייטען שרוכברגר הוא אדם נורמטיבי – הרי שאולי הוא נורמטיבי ביתר אורחות חייו, אך לא ניתן לכנות כ"נורמטיבי" מי שפועל בצורה שיטתית כדי לקבל רבבות שקלים שאינם מגיעים לו. היא ביקשה לראות את הזמן הרב בו ביצע רוכברגר את עבירותיו כמעין עבר פלילי, ולייחס חומרה למעמדו הציבורי.

"עינוי דין באחריות המשטרה"

לקולא אמרה גלבר, כי יש להביא בחשבון את חלוף הזמן ואת העובדה שהחזיר לקרן את הכסף שנטל ממנה כבר ב-2007, עוד לפני פתיחת החקירה. לכן, מבקשת המדינה למקם אותו ברף התחתון של המתחם, ולהטיל עליו מספר חודשי מאסר בפועל – יותר משישה חודשים. היא גם מבקשת להטיל עליו קנס משמעותי ולקבוע שבמעשיו דבק קלון, גם כדי להעביר מסר לכלל הציבור. השופט עידו דרויאן אמר, כי אין זה נכון לטעון שהעבירות התגלו רק בשנת 2008, שכן הפרשה נחשפה בנובמבר 2006 מסגרת חקירה נפרדת, אך לא נעשה עימה דבר. הוא גם שאל האם אין מקום לתת משקל להתנהגות הרשויות ולמקם את רוכברגר ברף התחתון של המתחם ולהביא זאת בחשבון בסוגיית הקלון. "המשטרה גיבבה פה ערימות על ערימות של מסמכים חסרי שחר. אפשר היה לגמור את התיק הזה כבר ב-2007. היו כאן שנים של עינוי דין, רק באחריות המשטרה", אמר. גלבר השיבה, כי בפסק דינו לא מתח דרויאן ביקורת על מחדלים של החוקרים. דרויאן: "הכרעת הדין הייתה תקציר הפרקים הקודמים. לא היה נזק ראייתי וקבעתי את אשמתו. עכשיו זה בא. לא צריך לתת משקל לכך שעמד פה חוקר פעמיים ולא היו לו תשובות [לעיכוב החקירה]?". גלבר אמרה, כי התנהלות המשטרה אינה מצדיקה מתן משקל משמעותי לקולא לנסיבה זו.

"כמו גזר דין מוות"

הסניגור, עו"ד ליאור אפשטיין, אמר שהרף הנמוך אינו מאסר על תנאי אלא כמה חודשי מאסר בעבודות שירות. את עיקר טיעונו הקדיש לסוגיית הקלון, יחד עם טענתו להגנה מן הצדק בשל התנהלות המשטרה, המצדיקה לדבריו הקלה בעונש ולהימנעות מקלון. "מי שנתן בשנת 2006 לרוכברגר לצאת מתחנת המשטרה ולהיות ראש עיר, לא יכול לומר עשר שנים אחר כך שהוא אינו ראוי להיות ראש עיר", טען אפשטיין. לדברי אפשטיין, חלוף הזמן הביא לכך שנמוג לחלוטין הזיהוי בין רוכברגר לבין העבירות שביצע – זיהוי העומד בבסיס הקלון. "מחדלי חקירה יכולים לאפשר הקלה עד הרף התחתון; הגנה מן הצדק יכולה לפרוץ את הרף התחתון", טען, באומרו שזהו עונש אדיר החורג מן המתחם. לדעת אפשטיין, מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי לבין שנת מאסר בפועל, במיוחד לנוכח השבת הכסף, חלוף הזמן ולאור העובדה שרק רוכברגר הועמד לדין בפרשה זו. "רוכברגר מוכן להמיר את הקלון בכל עונש ממשי", הוסיף. לדברי אפשטיין, "אי-אפשר להתעלם מכך שלקלון יש השפעה בתוך המתחם. המדינה אומרת: מרוכברגר נדרשת הקפדה כזאת וכזאת. ואני אומר: ומהמדינה? וביאח"ה? הודעה שגבה שוטר – אפשר להקפיד עליה פחות מאשר על חשבונית? זו הנקודה שבה אפשר לפרוץ את המתחם". לטענתו, משמעותו של הקלון תהיה שרוכברגר לא יוכל לעשות את מה שהקדיש לו את חייו. רוכברגר עצמו אמר, שהכרעת הדין היא כמו גזר דין מוות עבורו. "הפנמתי את הטעות. בגרתי בגיל ובניסיון. היום אני יודע שהייתי חייב להיות יותר זהיר ומפוכח. היום להיות ראש רשות זה לא פרס; בחרתי להיות עבד של הציבור". לדבריו, עינוי הדין גרם לכך שכמעט נחנק בזמן האוכל ושסבל מסיוטים בלילות. הוא שב ואמר שלדעתו היה זכאי להחזר ההוצאות, אך טעה כאשר קיבל אותן בפועל, והיה צורך לנהוג בו אחרת מאישי ציבור שסרחו. "כל הווייתי היא סביב העשייה הציבורית; אין לי משהו אחר, ולמדתי להיזהר בקטנה כבגדולה. אם תחליט לקחת את שליחותי - תדע שזה כאילו לקחת את חיי", סיים.