דורי בניה הפסידה שנת 2014 כ-377 מיליון שקל. כך מוסרים הדוחות הכספיים של החברה, שפורסמו (יום א', 22.3.15). הפסד זה גבוה כמעט פי שלושה מההפסדים ב-2013, שעמדו על 128 מיליון שקל "בלבד". בשנתיים האחרונות צברה דורי הפסד של 505 מיליון שקל - הפסד-שיא, הגבוה ביותר שצברה חברת נדל"ן ישראלית כלשהי בשנים האחרונות.
לאור ההפסדים הכבדים, החליט דירקטוריון דורי לפנות לחברה-האם, גזית-גלוב, ולבקש ממנה קו אשראי נוסף של 105 מיליון שקל. קו אשראי זה - אם גזית-גלוב תסכים לתת אותו - יעלה את מסגרת האשראי של דורי מ-415 מיליון ל-520 מיליון שקל. דורי נאלצת לבקש הלוואה נוספת מבעלי השליטה, מאחר שניצלה בפועל את כל ההלוואות שקיבלה עד עתה, כדי לכסות את הפסדי הענק.
הסיבה העיקרית להפסדי הענק הם, שעלויות הבנייה בפועל, בפרויקטים של בניה למגורים, היו גבוהות ב-441 מיליון שקל מההערכות המוקדמות. המדובר בפרויקטים שבסך השקעה בהם הוא כ-5 מיליארד שקל, כך שמדובר בסטיה של כ-כ-9%. ועדה מקצועית מיוחדת בדקה את הנושא ואיתרה, באמצע 2014, את טעויות ההערכה ואת ההפסדים.
הפסדי הענק פגעו, כפי שאפשר היה לשער, ביציבות הפיננסית של החברה. בעלי ניירות ערך שלה הגישו תביעות יצוגיות בנוסף, יזם תובע 42 מיליון שקל. גזית-גלוב, בראשות
חיים כצמן, אמורה להחליט האם ועד מתי תמשיך "לשפוך" כספים לחברה המפסידה. גזית-גלוב גם עשויה למכור את החברה, כמובן במחיר נמוך.
דוח ארד: הקטינו או התעלמו מהוצאות, הגדילו הכנסות רואה החשבון מיכאל ארד מונה על-ידי החברה לפני שישה חודשים, לבדוק את הסיבות להפסדי הענק. הדוח שהגיש בשבוע שעבר מגלה שההפסדים הצטברו כתוצאה מעשרות סטיות מהנהלים המקובלים - הגדילו הכנסות ללא סיבה, ובעיקר הקטינו הוצאות ללא הצדקה.
דוגמה בולטת היא ההחלטה להקטין את ההוצאות ב-64 מיליון שקל, תחת השם "יעדי חיסכון". בפרויקט אחד התברר, שיש חריגה של 14 מיליון שקל בבניית השלד והמעליות, אך במקום לרשום אותה מיד, פיזרו אותה על פני חודשים רבים (צעד מוזר מבחינה חשבונאית!) בפרויקט אחר נקנסה החברה בכ-7 מיליון שקל, והוצאה זו פשוט לא נרשמה!
הוצאות של עשרות מיליוני שקלים הוסתרו, על-ידי כך שההפרשה לבדק (אחריות ותיקונים) הייתה, בשנה מסוימת כ-15 מיליון שקל, בעוד שהיה צורך להפריש, ככל הנראה, כ-45 מיליון שקל.
מצד שני, עסקו בכירי החברה ב"יצור" הכנסות שלא היו. לדוגמה, הם רשמו הכנסה צפויה מפרויקט, כאשר המו"מ על העסקה עוד היה בשלב מוקדם, ועדיין לא נחתם חוזה! במקרים אחרים הכירו בהכנסות לפני המועד המקובל על-פי כללי החשבונאות.
רבות מהטעויות הללו, מציין ארד, היו נמנעות, לו הייתה בחברה בקרה תקציבית ראויה. בפועל, הבקרה החודשית לא היה מעמיקה כנדרש. הבקשה הרבעונית נערכה במסגרת ישיבות קצרות. הבקרה הופסקה לגמרי לקראת סוף הבנייה של כל פרויקט.
