שמואל דנקנר, מראשי קבוצת העסקים המשפחתית, לא יוכרז כפושט רגל למרות שערב לחובותיה של חברת אלרן ולמרות שהבריח נכסים. זאת, משום שבנק מזרחי-טפחות הגיש באיחור את הבקשה. כך קובע (26.3.15) סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
איתן אורנשטיין.
דנקנר, שהחזיק ב-0.6% ממניות אלרן שבשליטת משפחתו, חתם על ערבות אישית של 7 מיליון שקל לחובותיה לבנק מזרחי במסגרת הסדר נושים בשנת 2010. באוגוסט 2014, כאשר ביקש הבנק לממש את הערבות, דיווח לו דנקנר על נכסיו, ובכלל זה על 50% מדירה ביפו. רק חודש לאחר מכן מסר דנקנר, כי כבר באוקטובר 2013 העביר ללא תמורה את חלקו בשני בתים סמוכים לבת-זוגו, סילבניה פוא.
הבנק טען, כי העברת הנכסים הייתה הברחת רכוש המצדיקה להוציא לדנקנר צו פשיטת רגל. דנקנר טען, כי לא ערב לחובותיה של אלרן וכי העברת הנכסים הייתה במסגרת נישואיהם לאחר שנים רבות של זוגיות. אורנשטיין דחה את טענותיו של דנקנר, אך כאמור מצא פגם משפטי בבקשת הבנק ולכן לא נענה לו.
לעניין הערבות אומר אורנשטיין, כי לדנקנר היו הזדמנויות רבות לכפור בה והוא לא עשה זאת. הוא לא הוכיח שלא ידע על מה חתם ולא הוכיח שהוטעה, ובפרט אין לקבל טענות אלו כאשר מדובר באחד מאנשי העסקים הבכירים בארץ (ניהל בין היתר את
דור כימיקלים, חברת הכבלים מת"ב ואת חברת המלח באילת). דנקנר היה דירקטור באלרן, היה לו עניין במצבה, הוא השתתף בישיבות בבנק וניכר בו שהוא אדם מסודר וקפדני.
לעניין העברת הבתים אומר אורנשטיין, כי אכן מדובר בהברחת נכסים מפני הנושים ובמהלך שנעשה בחוסר תום לב. דנקנר לא הביא לעדות את רעייתו, שתחזק את גירסתו ולפיה הבטיח לה מראש שיעביר לה נכסים בהגיעו לגיל 80; והוא גם ביצע בפועל מהלך זה רק שלוש שנים לאחר הגיעו לאותו גיל, כאשר כבר ידע שהוא ערב לחובות אלרן. דנקנר בחר לוותר בעודו בחיים על נכסיו העיקריים, ולא נתן לכך הסבר - מוסיף אורנשטיין.
עם זאת, החוק מאפשר להכריז על פשיטת רגל בגין הברחת נכסים שבוצעה שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה - אך בנק מזרחי פנה לבית המשפט שנתיים לאחר העברת הזכויות. אומנם ניתן לקבל את הבקשה אם המעשה היה נסתר מן העין, אך הבנק לא הוכיח שדנקנר פעל בצורה מודעת להסתיר את ההעברה, וניתן היה לצפות מהבנק ליתר עירנות לנוכח קשייה של אלרן. את בנק מזרחי ייצגו עוה"ד ישראל בכר והדס מזרחי, את דנקנר ייצגו עוה"ד
רונן מטרי ויוסף בן-נפתלי, ואת הכנ"ר - עו"ד אילון בריל.
