החל ב-1 באוקטובר 2015, שנתיים וחצי(!) אחרי החלטה של שר התחבורה ישראל כ"ץ בנושא, יחויב כל אוטובוס חדש שיעלה על הכביש, בהתקנת מערכת כיבוי אש אוטומטית, שנועדה להגן על בטיחותם של הנוסעים.
החל ב-1 בינואר 2016 יחויבו כל האוטובוסים שגילם עד שבע שנים להתקין מערכת כיבוי אש אוטומטית, בתא המנוע של האוטובוס. מדובר במערכת חדשה, המתבססת על תקן ישראלי שנקבע במכון התקנים הישראלי.
אגף הרכב במשרד התחבורה הודיע השבוע לכל הגורמים בענף התחבורה והרכב על ההחלטה וביקש לקבל את התייחסותם לשינוי התקנות. בין הגורמים: איגוד ההיסעים, איגוד יבואני הרכב, התאחדות התעשיינים, מפעילי תחבורה ציבורית, מועצת המובילים, איגוד מכוני הרישוי, איגוד המוסכים ואיגוד קציני הבטיחות.
מדי שנה עולים באש כ-160 אוטובוסים בממוצע. מנתוני הרשות הארצית לכבאות ולהצלה עולה, כי 55% מהאוטובוסים שנשרפו היו בשירות התחבורה הציבורית, 44% בשירות התחבורה הפרטית ו-1% בשירות צה"ל. הסיבה העיקרית לדליקות הייתה דליקה במנוע (78%), ואחריה בפער ניכר (15%) עשן או דליקה בצמיגים. ברוב הפעמים (59%) הסתיימה הדליקה בנזק קל לאוטובוס, ב-11% היה הנזק בינוני וב-30% נגרם נזק כבד. עיקר השריפות היו באזורים הרריים בבית שמש, בירושלים וביהודה והשומרון.
נציבות כבאות והצלה חייבה התקנת מערכת לגילוי אש, בתא המנוע של האוטובוס, זאת בהתאם לתקנים הבינלאומיים שנקבעו.
עד לכניסת התקנה לתוקף, הורה השר כ"ץ להמשיך ולהדק את הפיקוח והבקרה על מוסכי תחזוקת אוטובוסים. חברות התחבורה הציבורית הונחו להקפיד על שורה של בדיקות בטיחותיות, במסגרת הבדיקות החודשיות, המתבצעות באוטובוסים.
בין השאר נדרשות החברות להקפיד על בדיקת תא מנוע האוטובוס, לרבות נזילות שמן ודלק, בסביבת המנוע, בדיקות מערכות החשמל והבלימה, לרבות דליפות אויר וכן תקינות צמיגים ושלמותם.
