לא ניתן להטיל על תאגיד צו מבחן או צו עבודות לתועלת הציבור, אם בית המשפט מחליט להענישו בלא הרשעה, ועל המחוקק לקבוע בפירוש אפשרות זאת אם רצונו בכך. כך קובע (יום ה', 2.4.15) בית המשפט העליון, אשר בדיון נוסף בהרכב של שבעה שופטים הפך את ההחלטה שהתקבלה בהרכב של שלושה שופטים.
הנשיא בדימוס
אשר גרוניס קובע, כי ניתן להטיל קנס על תנאי ו/או תשלום פיצוי כעונש לצידה של הימנעות מהרשעה, ואין חובה לצרף לכך של"צ או צו מבחן, טזאת כדי לסייע בשיקומו של הנאשם - המטרה העיקרית של הימנעות מהרשעה. מסקנה זו נכונה גם לגבי תאגידים, מדגיש גרוניס.
"הדין המצוי והמנגנונים הפועלים מכוחו אינם מאפשרים להעמיד תאגיד במבחן או לחייבו בצו שירות לתועלת הציבור", ממשיך גרוניס. "אף שער אני לכך שהוראות הדין הצריכות לעניין אינן מוציאות תאגידים מגדרי תחולתן במפורש, סבורני שלא ניתן להתעלם מאופיין של הוראות אלה ומההשלכות המעשיות הכרוכות בהטלת צווי שירות וצווי מבחן על תאגידים במסגרת הדין הקיים. בפרט, טמון לדעתי קושי בהטלת האחריות לביצוע תסקירי מבחן ביחס לתאגידים על שירות המבחן.
"להשקפתי, יש להותיר למחוקק את משימת עיצוב מנגנוני הענישה המתאימים לתאגידים במסגרת הדין הפלילי, שכן מדובר בהכרעות ערכיות בנוגע לגישה הראויה לענישת תאגידים, והדבר כרוך
בהיבטים אופרטיביים ותקציביים משמעותיים. הכרעות אלה דורשות תהליך גיבוש מדיניות מסודר, בו יילקחו בחשבון מכלול השיקולים והצרכים, ובכלל זאת נושא המשאבים הדרושים לגיוון חלופות הענישה ביחס לתאגידים".
לדברי גרוניס, אין ספק שההוראות בנוגע לשל"צ ולצו מבחן נתפרו למידותיו של בן אנוש ולא לאלו של תאגיד, ואף יהיה זה בלתי מעשי לנסות להתאימן לתאגידים. כך למשל, שירות המבחן צריך להביא בחשבון את מצבו האישי של הנאשם, וניתן לעצור את מי שמפר את תנאי צו המבחן - שני היבטים בלתי אפשריים כאשר מדובר בתאגיד. מומחיותו של שירות המבחן היא בבני אנוש, ויש צורך בהתאמות מקיפות כדי שיוכל לטפל בתאגידים.
בשולי הדברים מצטרף גרוניס לעמדתם של השופטים
אסתר חיות ו
חנן מלצר ואומר: "ככלל, ראוי להימנע ממתן 'פטור' לנושאי המשרה תוך נקיטת צעדים פליליים נגד התאגיד בלבד. הטלת אחריות על נושאי המשרה בתאגיד במקרים המתאימים תתרום למימוש תכליות ההרתעה והכוונת ההתנהגות של המשפט הפלילי. כיום, העונשים העיקריים שניתן להטיל על תאגידים הם קנס או פיצוי. הטלת אחריות גם על נושאי המשרה תבהיר למקבלי ההחלטות
בתאגידים, כי הם עלולים לשלם מחיר אישי על עבירות שביצעו בחסות המסך התאגידי. יש בכך כדי לתרום להרתעה ולמניעת עבירות חוזרות.
"טעם נוסף להימנע ממתן 'פטור' מאחריות לנושאי המשרה בתאגיד הוא בעיית הנציג הכרוכה בגיבוש הסדרי טיעון בעבירות תאגידים. יש לזכור, כי הנושאים והנותנים מול הפרקליטות במגעים לגיבוש הסדר, בין במישרין ובין בעקיפין, הם נושאי המשרה עצמם, שמעוניינים, כמובן, למנוע כי יורשעו בפלילים. כלומר, קיים
ניגוד עניינים בין התאגיד לבין נושאי המשרה.
טובת התאגיד לא תעמוד בהכרח לנגד עיניהם של נושאי המשרה, משום שקיים תמריץ אישי משמעותי לגלגל עליו את מלוא האחריות".
השופטים חיות, מלצר ו
סלים ג'ובראן הצטרפו לג'ובראן, השופט
יצחק עמית - שהיה בדעת מיעוט בפסק הדין המקורי - הפך כעת לחלק מהרוב, ואילו השופטים
אליקים רובינשטיין ו
יורם דנציגר נותרו בעמדתם המקורית אך כעת הפכו לדעת מיעוט.
הדיון הנוסף עסק בעניינה של חברת נמלי ישראל, אשר היא ושלושה מבכיריה הואשמו בהשלכת פסולת לים באזור חיפה. במסגרת הסדר טיעון נמחקו שלושת הבכירים, החברה לא הורשעה והיא נדונה לקנס של 100,000 שקל ולקנס על תנאי בסך 185,000 שקל. בית המשפט העליון החליט כעת להחזיר עונשים אלו על-כנם. את המדינה ייצגו עוה"ד
משה לדור (אז פרקליט המדינה), שוקי למברגר (כיום פרקליט מחוז ת"א) ואבי וסטרמן. את החברה ייצגו עוה"ד
יוסי בנקל וענבל רז, ואת הסניגוריה הציבורית שצורפה לדיון בידי העליון - עוה"ד טל ענר וגיל שפירא.
