שופטי שלום שהגיעו משורות התביעה - הפרקליטות או התביעה המשטרתית - מאריכים מעצרים לתקופות ארוכות יותר משופטים אחרים. כך קובע מחקר ראשון מסוגו שערכו פרופ' אורן גזל-אייל מאוניברסיטת חיפה ועו"ד נוחי פוליטיס, סגנית הסניגור הציבורי במחוז ירושלים והמתפרסם בכתב העת "משפטים".
גזל-אייל ופוליטיס בחנו 1,600 החלטות בבקשות להארכות מעצר במוצאי שבתות בשנת 2011 - מועד בו הדיונים מתקיימים בפני שופטים תורנים - שקיבלו 126 שופטים בבתי משפט השלום בתל אביב, ירושלים, חיפה, נצרת, ראשון לציון ובאר שבע. מדובר בבתי המשפט המרכזיים במחוזות, אליהם מתנקזים דיונים אלו בסופי שבוע.
מטרת הבדיקה הייתה לבדוק בעיקר האם התמקצעות השופטים משפיעה על ההחלטות, דהיינו: האם יש שוני בין החלטותיהם של שופטים שרוב עיסוקם בפלילים, לבין אלו של שופטים שרוב עיסוקם בתחום האזרחי ושרק מבצעים תורנויות מעצרים. מסקנתם של גזל-אייל ופוליטיס היא, כי להתמקצעות אין השפעה על ההחלטות האם להאריך מעצר ובכמה ימים, אך יש לה השפעה ניכרת על אופן קבלת ההחלטה: שופטי פלילים מגיעים להסכמות בשיעור גבוה ב-50% מאשר שופטים אזרחיים.
לדברי גזל-אייל ופוליטיס, הסבר אפשרי אחד לתופעה זו הוא שהשופטים הפליליים חשים יותר ביטחון עצמי ולכן מרשים לעצמם לפעול בצורה פחות אדוורסרית ולכוון את הצדדים להסכמות בשלב מוקדם יותר של הדיון. הצדדים יודעים שההחלטה לא צפויה להיות שונה מההצעה המועלית בפניהם, ולכן הם מסכימים לה. ייתכן גם שעורכי הדין, שהם "לקוחות חוזרים" של שופטי הפלילים, מעדיפים להסכים להצעותיהם כדי לשמור על יחסים טובים איתם. בהקשר זה מעירים עורכי המחקר, כי הליך דיוני כזה עלול ליצור אצל החשוד את הרושם כהוגן פחות.
עוד אומרים גזל-אייל ופוליטיס, כי הממצאים מחייבים דיון בנוגע להסכמות בשלב מעצר הימים - בדומה לדיון המתקיים בנוגע להסדרי טיעון. ב-398 מבין 1,653 התיקים שנבדקו - דהיינו כרבע - הארכות המעצר או תנאי השחרור היו בהסכמת הצדדים. לכן, בניגוד למחשבה המקובלת, מדובר בתופעה נרחבת, שיש לה מאפיינים שונים משל הסדרי הטיעון ולכן מצדיקה כאמור דיון נפרד.
גזל-אייל ופוליטיס מצאו, כי שופטים ששימשו בעבר כתובעים - עוצרים יותר מאשר שופטים אחרים. לאור זאת, הם אומרים שיש מקום להביא בחשבון את עברם המקצועי של השופטים בעת בחירתם, כדי לשמור על מערכת משפט מאוזנת בעמדותיה. עוד נמצא, כי שופטים חדשים מחמירים עם החשודים יותר מאשר שופטים ותיקים - בדומה לממצאים קודמים בנוגע ליחס בין הוותק לבין חומרת הענישה בסופו של ההליך.
הנתון המשפיע ביותר על ההחלטה האם החשוד ייעצר ולכמה ימים, מוצא המחקר, הוא מספר ימי המעצר שמבקשת המשטרה: ככל שהמספר גבוה יותר - גדל הסיכוי שהחשוד ייעצר וליותר ימים. גזל-אייל ופוליטיס מעירים, כי עובדה זו אינה מפתיעה, שכן ככל שהבסיס המשפטי מוצק יותר - המשטרה תבקש יותר ימים, ובית המשפט ייעתר לפחות חלקית לבקשותיה.
ממצא נוסף הוא ששופטים ערבים מקלים יותר מאשר שופטים יהודים - בעיקר עם עצורים ערבים. ממצא זו תואם מחקרים קודמים, ומחזק אותם בכך שהפעם מדובר במאגר מידע מבתי משפט שונים בתקופה שונה. עוד נמצא, כי סיכוייו של החשוד להשתחרר טובים יותר בבית משפט השלום בתל אביב, שגם עוצר לתקופות קצרות יותר; לעובדות אלו עדיין אין הסבר ממצה.
