בתי משפט אינם מקפידים בניסוח של עונשים על תנאי, ובכך מחייבים את השופטים להתחבט למה הייתה כוונתם כאשר יש להפעיל את העונשים. כך אומרת (יום ו', 2.4.15) שופטת בית המשפט העליון,
אסתר חיות, המציינת שתופעה זו נמשכת למרות הערות חוזרות ונשנות של בית המשפט העליון.
בדארנה גאלב הורשע בשנת 2010 בידי סגן נשיא בית משפט השלום בעכו,
זיאד סאלח, במספר עבירות ובין היתר נדון למאסר על תנאי בן עשרה חודשים. התנאי היה ש"לא יעבור בתקופה זאת עבירה של נהיגה בזמן פסילה ואיומים". בשנת 2013 הורשע גאלב שוב בשורה של עבירות, ובראשן סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, בית המשפט המחוזי בחיפה הפעיל את עונש המאסר על תנאי ובסך-הכל גזר על גאלב חמש שנות מאסר.
גאלב טען בערעורו, כי לא היה מקום להפעלת המאסר על תנאי, שכן הוא הורשע רק בנהיגה בזמן פסילה ולא באיומים, ומניסוחו של סאלח עולה שכוונתו הייתה להרשעה בשתי העבירות גם יחד. לדבריו, יש להגיע למסקנה זו גם לנוכח העובדה, שבסעיפים אחרים בגזר הדין השתמש סאלח במפורש במילה "או" - ומכאן שבמקרה זה כוונתו הייתה לשתי העבירות יחדיו. גאלב ציין, כי בשנת 2011 סירב בית המשפט לתעבורה בעכו להפעיל את עונש המאסר על תנאי, מסיבה זו.
תכלית הענישה בדחותה את הערעור, אומרת חיות: "בית משפט זה הדגיש ושב והדגיש את הצורך לנסח באופן מובן וברור הוראות בדבר מאסרים מותנים שאותם מטילות הערכאות הדיוניות על נאשמים שהורשעו בדין וזאת, בין היתר, על-מנת שבית המשפט שיידרש להפעיל הוראה זו לא יתקשה להתחקות אחר כוונת הערכאה שהטילה את המאסר המותנה.
"...והנה, אף שבית משפט זה הדגיש שוב ושוב את החשיבות הרבה שיש לייחס להקפדה על ניסוח ברור ובהיר של הוראות התנאי על-ידי הערכאות הדיוניות, קיימים עדיין מקרים אשר ניסוח לא מוצלח ולא ברור דיו של הוראות התנאי מעורר קושי בהפעלתו, ויוכיח המקרה שלפנינו אשר למרבה הצער אינו עומד בבדידותו בכל הנוגע למחלוקת הפרשנית שהוא מעורר בדבר משמעותה של ה-ו'. סוגיה זו עלתה לא אחת בערכאות הדיוניות והגישות שאומצו בהן לגביה לא היו אחידות".
במקרה הנדון, אומרת חיות, קבע המחוזי בצדק שבחינת תכלית הענישה מלמדת, כי הכוונה הייתה לכל עבירה בפני עצמה. פרשנות לפיה הכוונה לשתיהן יחדיו "עלולה לרוקן מתוכן את התנאי האמור ולהחמיץ את התכלית ההרתעתית שביסוד המאסר המותנה בייחוד בהינתן העובדה כי מדובר בשתי עבירות אשר על פני הדברים ההיתכנות כי תבוצענה יחד - קלושה".
לא תמיד הניסוח מהוקצע לדברי חיות, אין לקבל גם את הטענה לפיה כיוון שמדובר בספק - יש לפרשו לטובת הנאשם. כלל זה, היא מדגישה, חל רק כאשר קיימת יותר מאפשרות פרשנית סבירה אחת - ולא זה המקרה כאן. העובדה שבית המשפט לתעבורה נמנע מהפעלת התנאי, ממשיכה חיות, אינה מהווה דיבור בשני קולות, שכן מדובר במחלוקת לגיטימית בין שני בתי משפט בנוגע לפרשנות התנאי. העובדה שהמדינה לא ערערה על אותו פסק דין, נאמר עוד, אינה מהווה השתק שיפוטי ולא מונעת ממנו לשוב ולבקש להפעיל את המאסר המותנה.
השופט
יצחק עמית הוסיף: "דרכו של שופט, ובמיוחד שופט עמוס כשופטי ישראל בהאידנא, כי הוא מכתיב את גזר דינו באולם, ומטבע הדברים כי לא תמיד הניסוח מהוקצע כדבעי. ככלל, כאשר כתב האישום בו מורשע נאשם כולל מספר אישומים בעבירות שונות שאין קשר ענייני ביניהן (לדוגמה, עבירת אלימות ועבירת שוחד), סביר להניח כי בית המשפט שהטיל על נאשם עונש של מאסר על תנאי, מתכוון להרתיע את הנאשם מלבצע
כל אחת מהעבירות בנפרד".
השופט
יורם דנציגר אומר: "יש חשיבות רבה לניסוחה הברור והבהיר של הוראת התנאי בגזר הדין היוצא תחת ידיה של הערכאה הדיונית. ניסוח בלתי ברור של הוראת התנאי מטיל על ערכאת הערעור מלאכה פרשנית שמטרתה עמידה על משמעותה ותכליתה של הוראה זו, מלאכה שהייתה נחסכת אילו דאגה הערכאה הדיונית להקפיד על ניסוחה של תנייה זו". את גאלב ייצג עו"ד משה קשלס, ואת המדינה - עו"ד עמרי כהן.