ישראל היא בין המדינות הגרועות בעולם בתחום המאבק בשחיתות בשנים 2011-1996 - קובע מחקר של
OECD שפורסם בסוף החודש שעבר.
המחקר דירג 180 מדינות וטריטוריות בתחום שהוא מכנה "שליטה בשחיתות". ישראל דורגה במקום ה-171, כאשר על-פי מדדי OECD - ה"שליטה בשחיתות" ירדה ב-1.59 נקודה (מתוך עשר אפשריות) בתקופה זו. לפני ישראל מדורגות פפואה גינאה החדשה (ירידה של 1.54 נקודה), דרום אפריקה (ירידה של 1.45 נקודה) וגינאה (ירידה של 1.42 נקודה).
המדינות הגרועות ביותר מלבד ישראל (בסדר יורד) הן תימן, קפריסין, פיג'י, טורקמניסטן, אריתריאה, זימבבואה, האיים המלדיביים, טרינידד-טובגו וחוף השנהב. לעומת זאת, נרשם שיפור ניכר בשורה של מדינות: רואנדה מובילה עם עלייה של 2.76 נקודות, ואחריה גאורגיה, ליבריה, איחוד האמירויות, קייפ ורדה, קטאר, לטביה, אסטוניה, מקדוניה וקרואטיה.
המצב החמור בישראל בולט בהשוואה למדינות G20 - הכלכלות הגדולות בעולם. באותה תקופה נרשמה ירידה ב"שליטה בשחיתות" בדרום אפריקה, בריטניה, סין, איטליה, גרמניה וארה"ב - אך בכולן (למעט דרום אפריקה) הירידה היא של 0.9-0.6 נקודה בלבד. יתרה מזאת: כמעט כל המדינות רשמו תוצאות טובות יותר בשנים 2011-2008. בסך-הכל, 11 מבין G20 רשמו ירידות בשתי התקופות, אם כי שיעוריה בשנים המאוחרות יותר היו מתונים בהרבה מאשר בתקופה כולה.
המחקר של OECD, אשר בחן את הקשר בין שחיתות לבין צמיחה, מצביע באופן כללי על שחיתות בארבעה תחומים המשפיעים במישרין על השגשוג הכלכלי: מחצבים, תשתיות, בריאות וחינוך. הממצאים מלמדים, כי לשחיתות יש השפעה ישירה על עלויות פרויקטים במגזר הציבורי והפרטי כאחד, והשפעה עקיפה בדמות פגיעה במוסדות ציבוריים וירידת אמון הציבור בממשלתו.
בפרק ההמלצות בדוח, קורא OECD למדינות ה-G20 לשים את המאבק בשחיתות בראש סדר היום שלהן, כחלק בלתי נפרד מפעילותן בתחומי הצמיחה והפיתוח. במישור המעשי, סבור הארגון, יש לאכוף בנחישות את החוקים הקיימים נגד מתן שוחד וקבלתו, ולהדק את הבקרות החיצוניות והרגולציה. בהקשר זה, נאמר בדוח, שיתוף פעולה בינלאומי במאבק בשחיתות הוא חיוני מתמיד.
צעדים מוצעים נוספים הם הגברת השקיפות, יצירת תוכניות עבודה ליושרה הן מול מעילות והן מול סחיטות, השוואה פומבית של מחירי מוצרים ושירותים שצורך הציבור תוך הורדת מחסומים של סודיות מסחרית, מתן הסברים לציבור על קבלת החלטות והתאמת הצעדים הדרושים בהתאם לשחיתות עימה עליהם להילחם. לבסוף אומר OECD, כי חיוני לעדכן ולפתח את הצעדים, תוך בחינה מתמדת של יעילותם.
