אבי זמיר לא רצה לדרוך על הראש

השופט אבי זמיר סירב תחילה להתמנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והסכים להציג את מועמדותו רק לאחר שווידא ש"אינו דורך על ראשו של איש". כך סיפרה (יום א', 12.4.15) נשיאת בית המשפט, דבורה ברלינר, באירוע הפרידה מזמיר במחוז ת"א של לשכת עורכי הדין. ברלינר ציינה, כי זמיר רשם התקדמות מהירה מאוד - ב-1998 התמנה לשופט שלום בקריית גת, כעבור ארבע שנים עבר לתל אביב, ושנתיים מאוחר יותר כבר היה רשם של המחוזי. ב-2007 הוצע שמו של זמיר כמועמד לשופט במחוזי, והוא בא לברלינר ואמר שאינו מעוניין משום שהוא רק שנתיים בתפקיד. "היה אז מינוי של מספר שופטים גדול, ורק אחרי שהיה ברור לו שהוא אינו דורך על ראשו של איש - הסכים להציג את מועמדותו", סיפרה. עוד אמרה ברלינר, כי כל המשובים שקיבלה על זמיר היו חיוביים והתייחסו ליעילותו ומזגו השיפוטי. היא ציינה בין היתר פסק דין, בו דחה עתירה של תושבי שדרות להעניק להם פטור ממיסים בשל המצב הביטחוני, ובצד זאת - ייעץ להם כיצד לפעול "תוך הרבה אמפטיה". פסק דין נוסף אליה התייחסה היה תביעת הנזיקין של ליאורה גלאט-ברקוביץ נגד העיתונאים שלטענתה חשפו את זהותה כמדליפת מסמך סיריל קרן, אשר משך את תשומת ליבה "משום שהוא מינימליסטי. הכל שם היה חומר נפץ, הנושא וסלבריטאים, הוא לא הותיר אבן על אבן - והכל בצורה מינימליסטית". נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, אלוף שי יניב, עמד על התנדבותו של זמיר להמשיך ולשמש כשופט צבאי (בדרגת סא"ל במילואים), תוך שהוא נוטל על עצמו כמה תיקים מורכבים, עמוסי ראיות ובעלי עניין ציבורי. המשמעות הייתה, הדגיש יניב, הרבה ימי שיפוט - וזה לצד העומס שהיה מוטל על זמיר כשופט מחוזי. "כולם דיברו על כך שאבי הוא שופט יעיל", העיר יניב. "והנה, רק סיימנו את חג הפסח, המסמל את היציאה מעבדות לחרות - וגם הוא יוצא מעבדות לחרות". זמיר מסיים את כהונתו ב-1.5.15, בגיל 54, ובכוונתו לעסוק בבוררויות. כמו-כן, הוא כותב דוקטורט באוניברסיטת תל אביב בנושא הידיעה השיפוטית - נושא שכמעט ולא זכה לכתיבה אקדמית, ועוד פחות מכך לפסיקה.