בית המשפט העליון שב וקובע (יום ג', 14.4.15), והפעם בהרכב מורחב, כי שירות בתי הסוהר היה רשאי למנוע מאסירים ביטחוניים לימודים אקדמיים באוניברסיטה הפתוחה. עם זאת, התגלעה מחלוקת בין השופטים בשאלה האם ניתן להטיל איסור גורף על האסירים הביטחוניים, או שיש צורך בנימוק ספציפיים להטלתו.
האיסור הוטל ביוני 2011, בעקבות המלצותיה של ועדה שבחנה את תנאי מאסרם של המחבלים על-רקע חטיפתו של
גלעד שליט. שלושה אסירים עתרו נגד ההחלטה, בטענה שהיא מפלה אותם לרעה מול האסירים הפליליים. עתירתם נדחתה בידי בית המשפט המחוזי ובידי בית המשפט העליון, וכעת נדחתה גם בדיון נוסף בהרכב בן שבעה שופטים.
נאור: רק בשל המימון הנשיאה
מרים נאור אומרת כי אין לקבל הבחנה מובנית בין אסירים פליליים לביטחוניים בתור שכאלה, ולא ניתן להטיל עליהם מגבלות גורפות. עם זאת, היא מאשרת את מניעת הלימודים לאור חומר מודיעיני שהוצג בפני בג"ץ, ולפיו ארגוני הטרור מממנים את הלימודים כחלק מהתגמול לפעיליהם. מאחר ששלושת העותרים לא הכחישו את זיקתם לארגוני טרור, מצאה נאור שיש מקום למנוע מהם את הלימודים.
לאור זאת אומרת נאור כי "אין לשלול מראש את האפשרות כי בעתיד אסיר ביטחוני זה או אחר, אשר התברר כי אין חלקו עם המימון מארגוני טרור, יזכה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה". היא גם אינה שוללת את האפשרות, שיהיה צורך לבצע בדיקה אינדיבידואלית לגבי כל אסיר ביטחוני שיבקש ללמוד בכלא, כדי לוודא שהלימודים אינם ממומנים בידי ארגון טרור. לבסוף אומרת נאור, כי מאחר שחלף זמן רב מאז נאסף המידע המודיעיני, ראוי לחזור ולבחון את תקפותו, כשם שראוי לבחון את המדיניות מעת לעת.
גרוניס: לא לבדיקה פרטנית הנשיא בדימוס
אשר גרוניס חולק על נימוקיה של נאור וקובע, כי ניתן לראות את האסירים הביטחוניים כקבוצה בפני עצמה, המובחנת מאסירים ביטחוניים. הוא עומד בהרחבה על מניעיהם של המחבלים ועל כך שבעבר ניצלו ארגוני הטרור את האפשרות להעניק להם הטבות כאמצעי לחיזוק מעמדם של הארגונים בין כותלי הכלא. עוד מראה גרוניס, כי פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון הכירה בכך שמדובר באסירים שיש לתפור להם "סל" תנאים והטבות שונה מזה של אסירים פליליים.
גרוניס מדגיש, כי ברור שהמדינה אינה רשאית לפעול בשרירותיות כלפי אסירים ביטחוניים, אך את פעולותיה בעניינם אין לבחון בהשוואה לאלו שננקטות בנוגע לאסירים פליליים. עוד הוא אומר, כי קשה להבין את נימוקה של נאור בנוגע למימון הלימודים, שכן לשאלת המימון לא צריך להיות קשר לשאלת הלימודים. הוא גם אינו סבור שיש להטיל על הרשויות נטל בדמות בדיקת מקור המימון של לימודי כל אסיר ואסיר. לבסוף הוא מסתייג מקריאתה של נאור לשוב ולבחון את המדיניות בנושא.
שהם: עמדת ביניים השופט
אורי שהם הסכים עם גרוניס שניתן להתייחס לאסירים הביטחוניים בשונה מאשר לאסירים הפליליים, ושאין מקום לבדיקה פרטנית של מקורות המימון של כל אסיר. לצד זאת, הוא אינו מסכים עם הקביעה לפיה די בזיקתו של האסיר לארגון טרור כדי לשלול את הלימודים. שהם מציע דרך ביניים, ולפיה אם מוכח באופן כללי שארגוני טרור מממנים את הלימודים - די יהיה בכך כדי למנוע אותם.
השופט
ניל הנדל אומר גם הוא, שדין אסירים ביטחוניים אינו כדין אסירים פליליים, ושניתן להבחין ביניהם - אך לא בצורה שרירותית. הוא אומר, כי אין להתיר לימודים כאשר הם ממומנים בידי ארגון טרור, ובמקביל - השב"ס יכול להתיר אותם במקרים חריגים, אם כי אין לחייבו לבצע בדיקות פרטניות.
השופט
חנן מלצר מצטרף לדעתו של גרוניס, ואם זו אינה מתקבלת - לדעתו של שהם. מלצר אף סבור, כי ניתן לשלול את הלימודים האקדמיים כחלק מן המאבק בטרור, ומעיר שקיים סיכוי נמוך בלבד שמחבל שרכש השכלה ישנה את דרכיו. השופטים
אסתר חיות ו
סלים ג'ובראן הסכימו עם עמדתה של נאור במלואה.
את האסירים ייצגו עוה"ד עביר בכר, חסן ג'בארין, זהר סאוסן, דן יקיר, אן סוצ'יו ולילה מרגלית; את המדינה ייצגו עוה"ד יוכי גנסין ואבי מיליקובסקי; ואת האוניברסיטה הפתוחה - עו"ד סלי בסון.
חברת הכנסת
מירי רגב בירכה על ההחלטה ואמרה כי מנתונים שעלו בוועדת הפנים במסגרת דיונים מקצועיים שערכה כיו״ר הוועדה, עולה כי מרבית המחבלים הללו לומדים במסגרת הלימודים האקדמיים בכלא את הנושא של רצח עם. "באף מדינה מתוקנת בעולם לא יאפשרו למחבלים ללמוד על חשבון המדינה ועל חשבון משלם המיסים", דבריה.