"נאשם המבקש לסטות מן העיקרון [של פרסום שמות נאשמים] נדרש להראות שהפגיעה החמורה בפרטיותו - שאיננה אך הפגיעה
'הרגילה' הנגרמת כתוצאה מההליך - היא משמעותית עד מאוד, והיא עולה בעוצמתה על הפגיעה באינטרס הציבורי בשל אי-הפרסום. הנטל המוטל על נאשם בעניין זה הוא אפוא כבד במיוחד". כך אומר (14.4.15) שופט בית המשפט העליון,
מני מזוז.
מזוז דחה את ערעורו של ישעיהו ריזקאן - מי שמציג את עצמו כרב ומקובל - על דחיית בקשתו לאסור את פרסום שמו כנאשם בארבעה מעשי אונס ובחמישה מעשים מגונים בנסיבות אונס בקטינה בת 17, תוך ניצול מעמדו בקהילתו. ריזקאן טען שהוא ומשפחתו עלולים ליפול קורבן לנידוי בקהילתם, ולפיכך מדובר בפגיעה קשה במיוחד המצדיקה הימנעות מפרסום שמו. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הבקשה, וכאמור מזוז דחה את הערעור.
במקרה הנוכחי, אומר מזוז, יש אינטרס מוגבר בפרסום שמו של ריזקאן: "מלבד הטעמים העקרוניים העומדים בבסיס עקרון פומביות הדיון, הרלוונטיים לכל המקרים, יש ליתן משקל מיוחד לפרסום שמם של נאשמים (ומורשעים) בעבירות מין, שכן הניסיון מלמד שפרסום כזה דרוש הן כדי להגן על הציבור והן משום שהוא עשוי לחשוף פרשות נוספות הקשורות בו, ולהניע מתלוננות אחרות, ככל שאלה קיימות, להגיש גם הן תלונות.
"דברים אלה אמורים ביתר שאת נוכח העובדה שהעורר משתייך לקהילה סגורה ונוכח כך שמעמדו בקהילה זו הוא רם, ולפיכך ניתן להניח כי חשיפת פרשות נוספות, אם ישנן, אינה ענין של מה בכך, וקשירת שמו של העורר בפרשה זו עלול לסייע בדבר".
עוד מציין מזוז: "אמנם הפגיעה בפרטיותו של העורר, ולמעשה של כל נאשם שהוא איש ציבור או ידוע בציבור (ידוען), היא קשה יותר מהפגיעה הנגרמת לנאשמים שאינם בעלי מעמד כזה. אך לצד זאת יש לזכור, כי גם עוצמת האינטרס שבפרסום שמם של אלה הראשונים היא רבה יותר, ומאזנת (לפחות) את הפגיעה באיש
הציבור". לבסוף אומר מזוז, כי משעה שהוגש כתב אישום - אין להידרש לשאלת עוצמת הראיות בדיון על פרסום שמו של הנאשם. את ריזקאן ייצג עו"ד אייל בסרגליק.
