עם תחילת ההפקה ממאגרי הגז בתחום "המים הכלכליים" של ישראל השתנו באופן משמעותי האיומים האסטרטגיים שבפניהם ניצבת המדינה. כדי שמאגרי הגז החשובים האלה יוכלו לתפקד בביטחון ולהיות מאובטחים מפיגועי מחבלים, דרושה להם הגנה. על משמעות האיום ואיך נערך
חיל הים להגנה מפניו מספר מפקד חיל-הים, אלוף
רם רוטברג, בראיון לכתבת
קול ישראל לענייני צבא
כרמלה מנשה, כך: "אסדות הגז של ישראל הן יעד של גורמי טרור, והחיל ערוך להגן עליהן".
לדבריו, "אחד מתפקידי חיל-הים הוא לשמור על צירי האספקה הימיים של ישראל, שעוברים בהם 90% מן התוצר הלאומי הגולמי שלה". בהקשר הזה ציין אלוף רוטברג כי "רכישת הצוללות החדשות מדגם 'דולפין' מאפשרת לחיל-הים פעולה בממדים רבים, עמוק יותר ובחשאיות רבה יותר".
פרט לצי המעמקים של הצוללות המשוכללות ביותר של ישראל, המהוות את הזרוע האסטרטגית של חיל-הים, עומד גם צי ספינות טילים חדישות להפוך לזרוע לחימת-שטח בעלת יכולות טכנולוגיות מתקדמות, הפעלת טילי ים-אוויר מדגם "ברק 8" מדויקים וקטלנים, אמצעי לחימה חדישים לאיתור והשמדת צוללות, יכולת להוביל יחידות קומנדו אל יעדי אויב רחוקי-טווח - וכל אלה מתבססים על פיתוח וייצור כחול-לבן.
ספינת הטילים הישראלית החדשה מדגם "סער 72" נחשפה בתערוכת "IMDEXASIA" שהתקיימה במאי 2013 בסינגפור. על-פי התכנון, ספינת טילים זו, הנבנית במספנות ישראל והמוגדרת כ"מיני קורבטה", תהיה ככל הנראה מבצעית כבר השנה.
בשפה המקצועית של חילות הים מוגדרת "סער 72" כ"כלי שיט רב-תכליתי המתאים ללוחמה רב-זרועית בים". הפירוש המעשי של ההגדרה הכללית: יש בספינה אפשרות להובלת כוחות קומנדו, האנגר לאחסון מסוק או שניים, מספר כלי טיס בלתי מאוישים ואמצעים לתגובה מהירה הנדרשת לפעולות הצלה. לספינה החדישה יש גם יכולת לפריסת סירות גומי להנחתת לוחמים, וכן אמצעים לשיגור טילי ים-ים, תותחי נ"מ ממוחשבים ומקלעים ימיים מתקדמים. בספינה - האמורה להיות במעמס של 800 טונות - יהיו חדרי מגורים מרווחים לחמישים אנשי צוות ועוד עשרים מקומות עבור נוסעים או כוחות מיוחדים. הספינה מסוגלת לבצע משימות בטווחי זמן של עד 21 ימי שהייה מחוץ לנמל הבית, כאשר טווח השיוט המשימתי מגיע עד כ-5,500 קילומטרים.
היתרון הצבאי הגדול במיוחד של "סער 72" הוא מערכת טילי "ברק 8", שייחודה אינו רק ביכולותיה הטכנולוגיות אלא גם בסיפור הולדתה המעיד יותר מכל על חשיבותה הבינלאומית של ישראל בתחום פיתוח הטילים. בשנת 2004 הגיע מהודו לביקור חשאי בישראל אדמירל הארון פראקאש (Arun Prakash) שהציע שיתוף פעולה ישראלי-הודי בתחום פיתוח מערכת טילי ים-אוויר. לאחר מגעים ממושכים נחתם חוזה לפיתוח הטיל עבור שני חילות הים.
סוכם כי כל אחד מהצדדים יישא ב-50% מהעלות הכוללת של הפיתוח שעמדה על 350 מיליון דולר. השותף השלישי לחוזה הייתה התעשיה האוירית הישראלית.
ארכו של "ברק 8" הוא 4.5 מטרים, קוטרו 54 ס"מ, מוטת כנפי הניווט שלו 94 ס"מ ומשקלו 275 ק"ג, כולל 60 ק"ג ראש חץ נפיץ הפועל על בסיס קירבה. מהירות השיוט המקסימלית של הטיל היא 2 מאך (כ-2,500 קמ"ש) והוא יעיל עד טווחים של 70 ק"מ. יש לטיל יכולת תמרון משופרת המושגת באמצעות שני מנועים, אחד - לשיוט, והשני - להאצת מהירות לפני הפגיעה במטרה. "ברק 8" משוגר אנכית ומשקלו בעת השיגור 1,700 ק"ג. המחיר של כל מערכת "ברק 8" הכוללת יחידה מבצעית בת 8 טילים, מגיע ל-24 מיליון דולר. מחירו של טיל "ברק 8" אחד הוא 1.65 מיליון דולר.
לאחר שכל ניסויי הטיל עברו בהצלחה נחתם בנובמבר 2009 חוזה אספקה שבמסגרתו תרכוש הודו טילי "ברק 8" בהיקף של 1.1 מיליארד דולר. הודו הייתה הראשונה. בעקבותיה נמכרו טילי "ברק 8" כחול-לבן גם לציים של צ'ילה, ונצואלה ומדינות נוספות.
אבל בכך לא תם הסיפור כיוון שהאיומים המיידיים על ישראל רק התגברו. אחד האיומים האלה התרחש עם הכנסתם לזירה הסורית של טילי ים-ים "יאחונט" (Yakhont) הרוסים אשר לפי פרסום ב"ניו-יורק טיימס" רוסיה כבר העבירה לסוריה משלוח חדש של טילים מסוג זה. ה"יאחונט" הוא טיל שיוט על-קולי למטרות ימיות בטווח פעולה עד 300 ק"מ, עם ראש נפץ של 250 ק"ג. הטיל ניתן לשיגור מהאוויר, מהקרקע ומהים. על-פי הדיווחים ממקורות זרים סופקו טילי "יאוחנט" ב-2012 גם לארגון חיזבאללה. החשש בישראל הוא, כי טיל ה"יאחונט" עלול להפוך כבר עתה לאיום המרכזי על כל התעבורה הימית לישראל ועל תשתיות חיוניות (אסדות הגז הימיות, תחנת הכוח בחדרה ועוד). בדיוק על ההיערכות לקראת איום מן הסוג הזה רמז בראיון עיתונאי מפקד חיל-הים העומד כיום בראש מערך ההגנה האסטרטגי הימי של ישראל.
