פרופ' אריה רייכל (65) הוא מבכירי בית הספר לניהול באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, עומד בראש המחלקה למלונאות ולתיירות, ואף כיהן בעבר כדיקן הפקולטה. הוא ואחיו, מדריך הטיולים אמנון מכפר מעש, בעלי 5 דירות ביישוב (קיבלו בירושה) הרוויחו מן הצד - ולא דיווחו. במשך 5 שנים, בין 2005 ל-2010, השכירו 5 דירות בישוב, וגבו שכר דירה כולל של 1.3 מיליון שקל.
לו היו האחים פועלים לפי החוק, היו מצהירים מדי שנה על ההכנסה, ומבקשים, על-פי סעיף 122 לפקודת מס הכנסה, לשלם מס בגובה 10% מההכנסה. כלומר, 130 אלף שקל בלבד לתקופה כולה. ייתכן שפקיד השומה היה טוען שהשכרת 5 דירות נראית כפעולה עסקית, והיה דורש מס יותר גבוה, וייתכן שהיה מסתפק במס הנמוך.
אבל הכלכלן הבכיר, דיקן הפקולטה לניהול, האמור לכאורה להיות לדוגמה לסטודנטים לכלכלה ולציבור כולו בשמירת חוק, לא הצהיר ולא שילם. גם אחיו עשה כן.
בשבוע שעבר גילה פקיד השומה המקומי את ההעלמה הגדולה. הפרופ' המכובד(?) ואחיו נעצרו, הובאו לפני בית משפט, הודו בהעלמת הכנסות, ושוחררו בערבויות כוללות של 400 אלף שקל לכל אחד. גם נאסרה יציאתם מהארץ לחצי שנה.
עכשיו תגיש רשות המיסים את החשבון. סעיף 122 לפקודת מס הכנסה אכן קובע שיעור מס נמוך של 10%, אך התנאי הוא שמשכירי הדירות ישלמו את המס השנתי עד 31 בינואר הקרוב. אריה ואמנון לא שילמו. הם איבדו את הפטור. עתה יהיה עליהם לשלם את המס השולי המלא, העשוי לנוע סביב 40%. בנוסף, ידרוש מהם פקיד השומה הצמדה למדד של כל החוב, ועוד ריבית, ועוד קנסות מכובדים. בסך-הכל, יוכלו האחים לראות עצמם כבני מזל, אם שניהם יחד ייצאו בתשלום של חצי מיליון שקל.
דרש 6,000 שקל לחודש דמי השכירות שגבו האחים בעד הדירות היו, בשנים 2005-2010, כ-3,600 שקל לחודש בממוצע. מאז ועד היום התייקרו מאוד דמי השכירות. בשנת 2000 השכיר אמנון רייכל דירת 4 חדרים, ברחוב השלושה 12 בכפר מעש, לעינת שקד. החוזה היה לשנה, והתחדש מדי שנה, עד 2010. אז הודיע אמנון לשוכרת, שאם ברצונה להישאר שנה נוספת, עליה לשלם 6,000 שקל לחודש. היא סירבה, נשארה בדירה ולא פינתה אותה. רייכל פנה לבית המשפט, דרש צו פינוי וזכה.
דוגמה זו מאפשרת לעשות חשבון פשוט: אם דירה דומה בת 4 חדרים בכפר מעש הושכרה בשנת 2010 כ-6,000 שקל לחודש, אזי חמש הדירות הושכרו ב-30,000 שקל לחודש. האחים יכלו להגיש דוח שנתי ולשלם, שניהם יחד, 3,000 שקל לחודש בעד כל חמש הדירות (תוך ניצול סעיף 122). אולם הם לא שילמו ולא ידווחו. עכשיו, כאשר הסיפור התגלה, הם אמורים לשלם סכום גבוה פי ארבעה ויותר.
