באחד הרגעים המרגשים ביותר בהיסטוריה היהודית הכריז, היום לפני 67 שנים,
דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. המנדט הבריטי הסתיים למעשה רק ביום המחרת, ה-15 במאי, אולם תאריך זה חל בשבת, וכדי לא לחללה נערך הטקס יום קודם, ביום שישי אחר-הצהריים.
בשעה 18:00 לפי שעון וושינגטון קמה מדינת ישראל. בשעה 18:11 הכירה ארצות הברית במדינה החדשה, וכך החלה רשמית את מערכת היחסים בין שתי המדינות, שהפכה לעמוד תווך בתחייתה של מדינת ישראל.
גורמים שונים, ביניהם מחלקת המדינה האמריקנית, מצביאים אמריקנים רבים ואנשי תעשיית הנפט התנגדו להקמת מדינת ישראל. יום אחד בלבד לפני ההכרה בישראל, מזכיר המדינה ג'ורג' מרשל, האיש שהנשיא טרומן כיבד יותר מכל האחרים בוושינגטון, פנה אל בן-גוריון וביקשו לדחות את ההחלטה על העצמאות. למרות לחץ מצד הבריטים ומצד יועציו הבכירים, עזר טרומן ללקט את הקולות שהביאו להחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל ב-1947; ולמרות לחץ רב אף יותר, העניק טרומן למדינה החדשה הילה של לגיטימיות כשהיה הראשון להכיר בה.
המצביעים היהודים תמכו בטרומן בהמוניהם בזכות מעשה אמיץ זה, וכן בזכות דעותיו החברתיות המתקדמות ועמידתו האיתנה נגד האיום הסטליניסטי שהסתמן והלך. מדוע עשה זאת טרומן? כי זה היה "מה שצריך לעשות".
