שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, דחה על הסף (יום א', 17.5.15) את עתירתו של מזכיר הממשלה,
אביחי מנדלבליט, נגד היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, בפרשת הרפז.
מנדלבליט, שהיה הפרקליט הצבאי הראשי בזמן הפרשה, נחשד בשיבוש הליכים משום שלא ייעץ מיד לרמטכ"ל דאז,
גבי אשכנזי, להודיע למשטרה שמסמך הרפז מצוי ברשותו. הוא ביקש מבג"ץ להורות לווינשטיין לסגור את התיק נגדו מהעדר אשמה ולא מחוסר ראיות, ולחלופין - לקיים לו שימוע לפני ההחלטה בעניינו.
עמית אומר כי החוק קובע במפורש שרק לאחר סגירת תיק - ניתן לבקש עיון חוזר בעילה לסגירתו. "בעתירה דכאן, מבקש העותר להקדים נעשה לנשמע, ולהורות למשיב ליתן לו זכות טיעון מלאה, עוד טרם קבלת ההחלטה לגבי עילת הסגירה. אלא שלא עלה בידי העותר להצביע על נימוק בגינו יש לחרוג" מהוראת החוק, הוא קובע.
עמית מוסיף: "ברגיל אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעת רשויות התביעה והיועץ המשפטי לממשלה לגבי עצם העמדה או אי-העמדה לדין. 'מקל וחומר שכך הוא כאשר מדובר לא בעצם ההחלטה על העמדה לדין או על סגירת תיק, אלא בעילה שבשלה ייסגר התיק'. קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאין מקום לרתום את העגלה לפני הסוסים - בהנחה שהסוסים בכלל יגיעו אל המקום ממנו חושש העותר - ולדון בעניינו של העותר הן לפני קבלת ההחלטה, ושמא גם לאחריה. רוצה לומר, כי בכל היבט שהוא, העתירה היא מוקדמת ומקדמית".
עוד אומר עמית כי "יש ממש בטענת המשיב [וינשטיין] להשלכות רוחב של עתירה זו, והחשש כי ייפתחו שערי הטיעון בכל אחד מאלפי תיקי החקירה הנסגרים בשנה, על העומס הכרוך בכך מבחינת רשויות התביעה ובית משפט זה". השופטים
צבי זילברטל ו
נעם סולברג הסכימו עם עמית. את מנדלבליט ייצג עו"ד רנאטו יאראק, ואת היועץ המשפטי - עו"ד מיטל בוכמן-שינדל.